| 3/2012
ראשית דבר
טוב .. ממ .. מאיפה להתחיל ?
מהנקודה שהחיים שלי התחילו להתפורר לי מול העיניים ?
אין בעיה .
***
הלו , אני לורן ..
בואו נתחיל עם זה שאמא שלי התחילה להרביץ לי בכיתה ב' או ג' , לא בטוחה אם ב-ב' , כי הייתי קטנה וגרנו אז עדיין בדירה הישנה , שהרעיפה חום ואהבה על כולם . בכל מקרה , כנראה חוץ ממני , אבל בכל זאת אהבתי את הדירה הזאת . ואם יגידו לי שחוזרים לשם עכשיו , לא תהיה לי התנגדות , כי אהבתי אותה . אוליי יש שם פשוט יותר מידיי זכרונות טובים . בכל מקרה , בכיתה ג' לא ידעתי שהיא חולה , חולת נפש , משוגעת .. בכיתה ה' אבא דיבר איתי על זה , אבל לא יכלתי להאמין בזה , כי היא הייתה כל כך חמודה כשהיא לא הרביצה לי או כשהיא לא התעצבנה עליי כשאני מפריעה לה בעבודה בבקשות שלי לאכול . לא קישרתי כלום לכלום . הייתי כביכול תמימה .
הייתה לי חברה צמודה אחת , ג'סיקה . היינו חברות ממש טובות , עשינו הכל ביחד . שיחקנו בבובות [כשהיינו קטנות , כן ?] , הלכנו ללונה פארק , לבריכות , אפילו למלון פעם אחת , עם ההורים שלה .
היא הייתה טחונה כזאת , אבל בכיתה ג' זה לא מפריע לאף אחד .
אני הייתי במצב כלכלי לא טוב , היינו בינוניים נוטים לעניים , אבל אמא אף פעם לא רצתה להודות בזה . היא תמיד אמרה לי שאנחנו בסדר ולא עניים ולא כלום .
בכל מקרה , אחרי שאמא שלי הרביצה לי והורידה לי את הבטחון והפכה אותי לרגישה מידיי אז הגענו לכיתה ו' [היא אף פעם לא הפסיקה להרביץ לי . עד לפני שהעבירו אותה לבית חולים היא הרביצה לי , גם כשכבר לא הייתי קטנה וחלשה .] , והתחילו חברויות , מריבות .. בכל מקרה , רבתי עם החברה הכי טובה שלי .. אני יסביר לכם איך בדיוק .
הגיעה ילדה חדשה לבצפר [רנה] והיא הייתה חמודה אז הלכתי אליה . רציתי עוד אנשים חוץ מג'סיקה , כבר היינו חברות-הכי-טובות מספיק זמן ורציתי לראות עוד אנשים . ג'סיקה התנגדה בכל תוקף להיות איתה . אבל אחרי שהיא הכירה אותה , היא גם אהבה אותה . רנה הייתה נחמדה , אז ניסיתי לבלות איתה יותר בשביל שהיא תרגיש שייכת , אז הלכתי אליה כמעט כל יום , ולקחנו את ג'סיקה לפעמים , והיה כיף . אבל אז אני וג'סיקה רבנו , לא זוכרת ממה , אבל התחלנו להתרחק והיא התקרבה לרנה וכל מה שבניתי נהרס . רק רציתי לעזור , אלוהים .
עכשיו באמת כבר לא איכפת לי מכל זה כי יש לי בסטית חדשה [אנג'לה] והיא נחמדה והכל . אבל ביסודי ... היה לי קשה . בואו נגיד שלא הייתי הכי יפה [לדעתי . רנה אמרה לי שאני כן יפה וכשהיא באה היא חשבה שאפילו אני מלכת הכיתה , פח' .] , אז התבודדתי . ניסיתי להסתיר את הסוד הקטן שלי , שבגללו אני רגישה כלכך .
אוליי אתם חושבים ''למה לא סיפרת וזהו ? זה היה מקל עלייך ." . אבל לא , זה קשה לספר דברים כאלה . זאת אמא שלי . אני אוהבת אותה ואני לא רוצה שיקרה לה משהו רע , אז לא אמרתי כלום . שתקתי . הייתי רגישה מתבודדת .
אחר כך היו לי חברים באינטרנט ופייסבוק חדש וזאת תקופה שאני לא ישכח בחיים כי עד היום זוכרים לי את זה .
הייתה לי עוד תקרית לא נעימה .. אבל אני לא רוצה לכתוב את זה פה , אבל אני רק יכולה להגיד שזה ממש לא נעים ואף אחד בחיים לא היה רוצה שיקרה לו דבר כזה . הייתי בדיכאון בגלל זה בכיתה ו' .
מה שמציק לי , אף אחד לא שאל למה אני בדיכאון . הם אמרו 'היי , זאתי בדיכאון , בואו נרד עליה' , אבל אני בטוחה שאם הם היו יודעים את האמת הם לא היו עושים את זה . הם היו ממש מגעילים . כל כך הרבה קללות עוברות לי בראש .
בכל מקרה , בחופש שלפני כיתה ז' [הכיתה שאני בה עכשיו .. כן אני קטנה , אני לא ממהרת לשום מקום .] , הכל בערך הסתדר דיי טוב .
אה ורגע , שכחתי את החלק הכי טוב בחיי .
העמותה .
ניסיתי ללכת לצופים בכיתה ה' , ואז הייתה פעולה ביום שישי , ואז חזרתי מהפעולה , וראיתי ה-מ-ו-ן כלבים קשורים לגדר של הגן שיש לי בדרך הביתה מהפעולה . התקרבתי , והתכלתי יותר מקרוב , ואז ראיתי את העצב בעיניים שלהם , וכמעט בכיתי . טוב נו , כן בכיתי . בכל מקרה , אני רגישה מידיי .
שאלתי אם אפשר להתנדב פה , וכל מיני שאלות על מתי זה , ואיך , ולמה , וכל מיני כאלה . ועד עכשיו אני מתנדבת שם . כבר שנתיים [:
בקיצור , נשבעתי לעצמי שבחטיבה זה יהיה אחרת . שאני לא אהיה סתם לורן , קטנה ומתבודדת . נשבעתי שכולם יכירו אותי . וזה מה שקרה .
אני הייתי מאושרת . למרות כל המצב בבית . לא שמתי לב לזה , זה לא עניין אותי .
היו לי המון ידידים וחברות טובות , והכל היה מעולה .
ואז התחילה השנה . התחלתי בבצפר אחד , שכולם הכירו אותי שם והכל והיה ממש כיף . קראו לי היפר , כי תמיד קפצתי והייתי שמחה .
למרות המצב בבית .
היו ימים שיצאתי בוכה ואמרתי לעצמי שבהזדמנות הראשונה שתהיה לי אני עוברת לדירה משלי . אמרתי לעצמי שאני שונאת את אמא שלי .
זה לא היה נכון בכלל . אהבתי אותה .
בכל מקרה , רציתי בצפר אחר , יותר טוב . ואמא שלי סידרה הכל , עברתי ללמוד שם . והיה כיף . עד היום אני לומדת שם .
נכנסתי לכיתה עם החברה הכי טובה שלי [אנג'לה] וילד שהייתי מאוהבת בו פעם .. זאת הייתה אהבה ראשונה שלי , אז אסור לי לשפוט . היום אני כמעט שונאת אותו . הוא ילד דוחה . אבל נחמד לפעמים .. והוא ועוד ילד ועוד שתי ילדות יודעים את הסוד הכי גדול שלי [זה שלא כתבתי פה] , אז בכל מקרה אסור לי לפגוע בו איכשהו . אפילו שאני בטוחה שהוא לא יספר . נראה לי שהשניים האחרים כבר שכחו .בכל מקרה , בבצפר הכל היה טוב . עד שאנג'לה הסתנוורה מהמקובלות , והלכה לכיתות ח' , והיא ידעה שזה היה החלום שלי שכולם יכירו אותי , אבל לא היה לה איכפת מיזה כנראה .. כי היא לא רצתה שאני יבוא למפגשים בסנטר [אפילו שזה היה ממש רחוק , רציתי ללכת] ולקוספליי .. וזה ממש עצבן אותי . אבל למי איכפת , זה רק חטיבה . אני לא אזכור כלום מהחרא הזה .
בכל מקרה , חברות שלי שכן הלכו למפגשים , שכנעו אותי ללכת , ודיברתי איתה , והיא אמרה שכן בסוף . באמת לא היה לי איכפת מהתשובה שלה , רציתי שייתנו לי את מה שאני רוצה . בגלל שאף פעם לא נתנו לי את מה שאני רוצה בבית , אז בבצפר רציתי שהכל יהיה טוב יותר .
אבל לא הלכתי , כי לא היה לי כח ללכת . הלכתי הביתה ונשארתי שם . אפילו שלא רציתי .
הייתי ילדה ששונאת להיות בבית [אתם מבינים למה .] . השנה עברנו לדירה חדשה , בהתחלה דיי אהבתי אותה , אבל עכשיו אני שונאת אותה ואני מקווה שהיא תישרף כשאף אחד לא יהיה בבית . כי בדירה הזאת , השנה , אמא שלי התחילה לשתות . זה היה ממש מפחיד , ופחדתי . והיא הרביצה לי כשהיא הייתה שיכורה , ואמרה לי 'מתי תמותי כבר' , והרביצה לי עם מגב [שהספקתי לבלום לפני שהוא פגע בגוף החלש שלי אבל פגע לי בבסיס של הזרת וזה עדיין כואב] , וגם עם שמשייה [היא לא ממש הריצה לי עם שמשייה , שכבתי על הרצפה והיא היכתה את המיטה שלידי] והיא אמרה שהיא תהרוג אותי בעצמה אם אני לא יפסיק לצרוח ולבכות . אבל מה אני יכולה לעשות ? מה הייתם עושים אם אמא שלכם הייתה מרביצה לכם עם מגב ואומרת שהיא תהרוג אותכם אם לא תפסיקו לצרוח ולענות על השטויות שהיא אומרת ?
בכל מקרה , כמו שאמרתי , הייתי רגישה מידיי . ולא הצלחתי לעצור את הדמעות שחנקו אותי [וחונקות גם עכשיו , כשאני כותבת את זה] . ובכיתי . זה הכל . אבל היא עדיין צעקה . אהה .... לא הזכרתי למה היא עשתה את זה . כי היא אמרה לי לצאת ללמוד למבחן , ואמרתי לה אחרי שאני יעשה מחליק . כנראה לקח לי לדעתה יותר מידיי זמן לעשות מחליק , והתחילה לצרוח עליי , ואחרי שכל הקטע עם המגב והשמשייה נגמר , היא לא נתנה לי לצאת עד שאני ייתן לה חיבוק . אבל איך אפשר לתת למישהו חיבוק כשלפני דקות ספורות הוא איים על חייך ? בכל מקרה , אני לא רציתי לתת לה חיבוק . לא רציתי לדבר איתה בכלל . רציתי לברוח . בכל מקרה , אמרתי לה שאני ייצא מהחלון של אבא . היא אמרה בסדר . הלכתי לחדר של אבא והיא הלכה אחריי , ואז רצתי לכניסה של הבית ויצאתי . זה היה מפחיד , אבל כשניסיתי לשמוע אם היא באה אחרי , שמעתי אותה טורקת את הדלת . נשמתי והלכתי לבית קפה בשביל להתאמן למבחן . לא ידעתי למה להתאמן , אז עשיתי שיעורים כתבתי סיפור קצרצר וחזרתי הביתה . היא נתנה לי את המחשב ופשוט הייתי על הפייס וב9גאג .
אהבתי לכתוב סיפורים . כתבתי לאנג'לה לפני כמה זמן חלקים מסיפורים , והיא ביקשה ממני להמשיך . אני ישים אותם פה אחר כך אוליי .
בכל מקרה , זה בערך הסיפור שאני זוכרת . עכשיו לנושא של השבוע שעדכנו פה .
בהביי , עוד דקה מעדכנת עוד פוסט .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: