How could I be so senceless ?
|
| 4/2012
 לאן נעלם החשק לחיות ? מה זה ? זה בדיחה כלשהי ? אם כן , זה לא מצחיק .
איפה החשק לחיות .
אין , נעלם . הבעיות נערמות על גבי , וכבדות מידיי בכדי שאוכל לסחוב אותן אי פעם .
אני לא מרגישה שהחברים מסביבי מספיק אמתיים בשביל שאוכל לדבר איתם על זה . יש כמה שיודעים , אבל אני פשוט לא מסוגלת לדבר על זה . לא מוצאת את הזמן המתאים להגיד 'או היי , אמא שלי חולת נפש והיא כמעט הרגה אותי . אני יכולה לדבר איתך על זה ?' . כי אין זמן מתאים . צריך למצוא זמן , ולהפוך אותו לאמתי . בינתיים - הכל מתכסה בשכבה עבה של שמחת חיים שאין לה כלל הסבר חוץ מ'כל עוד אני חיה כדאי לי לשמוח' . אין לי הסבר הגיוני למה עד היום לא ידעתי שזה רע . אני לי הסבר למה כל זה עמד בקערה עד היום , והיום הקערה התהפכה . כל הבעיות , השטויות , המשחקים , הכל נופל עליי . ו- שוב אני מתאהבת בילדים שלא מגיע להם בכלל ! לא מגיע להם ! כי הם פגעו בי כל כך פעמים ! והם יודעים דברים שהם לא אמורים לדעת ! והם לא זוכרים את זה , ואני רוצה לדבר על זה , אבל כשאני כן רוצה לדבר , אף אחד לא רציני . אני שם תמיד בשביל כולם . אפ מישהו מבקש עזרה , אני מייד נתרמת . אני משתדלת לתת מעצמי כמה שיותר . לעזור . כי עברתי הרבה עד עכשיו , ויש לי איף לעזור . אוליי קצת . אבל היה פעם מישהו שאמר - אין עצה טובה יותר , מעצה של ילד . ואני נחשבת ילדה . אני סך הכל בת 12 וחצי . זה לא הרבה . אני חושבת על דברים שילדות בגילי לא אמורות לחשוב עליהם . אני מתעסקת עם חשבונות , חושבת על מקומות , על זמנים , מקרים שלא מתלבשים על הגיל שלי . זה גדול מידיי . זה גדול עליי . אני לא רוצה את זה .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: