How could I be so senceless ?
|
| 5/2012
קוראים לזה התפרקות ?
אני לא מבינה . התפרקות זה לבכות , נכון ? לבכות קצת , ואז לשחרר , וללכת לישון . למה אצלי זה אחרת ? למה אני חייבת לבכות שלוש שעות וגם לפגוע בעצמי ? עכשיו אני חייבת ללכת עם סווצ'ר ארוך . איזה כיף . אבל למה בכיתי ? על מה חשבתי פאקינג שלוש שעות ? זהו - שזה כל כך הרבה , שאני לא זוכרת .
ואני כל כך מרגישה שאני צריכה איזהשהו ידיד טוב .. בשביל לדבר ולצחוק . כאילו , זה לא שלא מספיק לי חברה טובה .. אני פשוט דיי בטוחה שאני רוצה ידיד טוב . זה חשוב לי .
היום גם הייתי לבד רוב ההפסקות . הרגשתי עצובה . שנאתי את זה . בדרך כלל אני ממש שמחה וקופצנית .. אבל היום לא . הייתי פאקינג עצובה כל היום . ולאף אחד לא היה איכפת . אני דיי מבינה את זה .. אבל כשכולם עצובים אני תמיד עוזרת להם . אוך ! אני מרגישה כל כך אנוכית . למה שהם יעזרו לי בכלל ? הם לא חייבים לי כלום . הם לא חייבים להתייחס . אף אחד לא חייב . ולמה אני דווקא מתחברת עם אנשים שגדולים ממני בחמש שנים ? זה לא טיפ-טיפה יותר מידיי ? ולמה לעזאזל אחותי חייבת להכריח אותי להתקשר לאמא כשאני עוד דקה בוכה ?? ולמה אני חייבת להעמיד פנים שהכל בסדר ?!
אני פשוט שחקנית טובה מידיי .
אם לא היה לי כל כך איכפת שידאגו לי כל הזמן ולא לא הייתי רוצה שיידעו שדווקא דברים כן מפריעים לי , אוליי לא הייתי בוכה שלוש שעות .
זה נראה לי קצת ... יותר מידיי .
אני חייבת למצוא אנשים לדבר איתם .
ידיד .
ומה לא ?
ואני רק ילדה קטנה . למה הכל נופל עליי ?
יש דברים שלא כותבים אפילו בבלוג .....
יש דברים שמקבלים מהמשפחה , ואם לא מהמשפחה - מחברים , או בכלל לא .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: