How could I be so senceless ?
|
| 7/2012
 LONG TIME NO SEEN , HUH ?
טוב , תאמת שלא הרבה השתנה מהפעם האחרונה שהיה לי כח להחנות תתחת שלי כאן .
התרחקתי מאמא ומאבא שלי; פגועה מידיי בשביל לראות אותם. אני מעדיפה להישאר לבד. בעצם; אני לא לגמרי לבד, יש לי חברים מדהימים. בינתיים, זאת אומרת. אני יכולה לדבר איתם על הכל. יש כאלה שגם אני יכולה, אבל מעדיפה שלא. אני מעדיפה שהם יכירו רק את הפרצוף השמח שלי, שאני דבוקה בו כל הזמן.
סיפרתי גם לפסיכולוגית וגם לעובדת סוציאלית(שאני מסרבת להרפות ממנה; היא נחמדה מידי) על האיש שהטריד אותי מינית. סיפרתי גם לאמא של חבר של אחותי(אני קשורה אליה מאוד) על זה, והיא כל כך התעצבנה עליו, והיא אמרה לי שאני לא יעז לישון אצל בחורים אף פעם(לא שבאמת תיכננתי; סתם עוד חלום פרוע. לפחות היא מרשה שהם ישנו אצלי ?..) ושאני אזהר ולא להיות תמימה, לפקוח את העיניים לעולם המסריח הזה. את האמת, אני יודעת שהוא מסריח. הוא כבר דפק אותי מכל כיוון. אני לא ממש מפסיקה לחייך; אני צוחקת על הבעיות שלי; על ההטרדה, על אמא, על אבא, כל ההזנחות, כל הבעיות עם הכסף... לא מעניין אותי כבר כלום. אני עוברת לפנימייה; רחוק מכולם. אני אהיה שם, ואני אשאר שם. אף אחד מהמשפחה המטומטמת הזאת לא הולך להגיד לי מה לעשות. חוץ מאחותי; אחותי היא היחידה שנשארה לי. היא אמרה שהיא לא תעזוב אותי. ואני לא מתכננת לעזוב אותה. יש לנו אחת את השנייה.
אתמול היא סיפרה לי שאמא ואבא הולכים להתגרש. אני לא יודעת למה, אבל הדמעות מצאו את הדרך שלהן לעיניים שלי לפני שהספקתי לעצור אותן איכשהו. ניסיתי להסתיר את הפנים שלי, אבל כמובן שזה לא ממש עבד. כי אני לא מרבה להסתיר סתם ככה את הפנים. אבל בכיתי כי זה בעצם אומר שהכל נגמר.. לא התקופה הרעה; המשפחה הזאת. הכל מתפרק. אין לאן לחזור. לבד בעולם שלא מפסיק לדפוק אותך. אני מנסה לא להיות לבד, להיות פעילה יותר, אבל פתאום הרצון של הלבד... הוא... הוא מתגבר עליי. הוא עולה על כל התחושות האחרות- השמחה, ההתאהבות הרצינית השנייה שלי, הגעגוע, החוסר איכפתיות, הרצון למרחק.. הוא עולה על כולם, ומנופף בדגל האדום שלו למעלה. הוא ניצח אותם הפעם.
היום אני אמורה ללכת למפגש קוספליי.
ד' אמר שאוליי הוא גם יילך. ואם כן, אז הוא יספר לי מה קרה לו. אני דיי שמחה מזה; אבל החברה הכי טובה שלי אמרה שהיא תחזור רק ב4, והיא תתקשר אליי ואני אפגוש אותה וניסע ביחד. אבל אם נצא ב4, נגיע ב6. וזה עד 8. אני מקווה שהוא ישאר עד יותר מאוחר, כי בטח ששעתיים לא מספיקות לי. אני רוצה לראות אותו; אני מתגעגעת אליו כל כך. אני רק מחכה לרגע שאני ארגיש ספונטנית ואני אחבק אותו שוב. אני בדרך כלל מתרחקת מאנשים; אבל אני כל כך רוצה להיות קרובה אליו.. רק הגיל המפגר הזה מפריע לי. פאקינג 5 שנים וקצת. מה עשיתי רע? ברצינות. אני לא רואה איך עוזר לאלוקים לעשות אני צעירה בחמש שנים מבנאדם שאני חושבת שהייתי מסתדרת איתו. ואני זוכרת שבמפגש של שבועות, הוא ישב מולי, חצי ישיבה מזרחית, עם רגל קדימה. הרגשתי שזה קרוב מידיי בשבילי, התרחקתי. אני רק רוצה להרגיש אותו שוב.. אני נזכרת בתחושה המדהימה של החיבוק שלו, שהרגשתי לפני כל כך הרבה זמן. אפילו שאני היססתי לגמרי, ולא ידעתי בשיט איך אני אמורה להיפרד ממנו. אבל משום מה התחשק לי לחבק אותו; ואני לא מתחרטת. רק על זה שהססתי. אני צריכה חיבוק. אני רוצה חיבוק. אני הולכת לקבל כמה היום. אם יהיה לי כח לצאת מהבית; כמובן. אני רק מקווה שאני לא אצטנן עד אז.. כי אני יושבת מתחת למזגן כל היום. XD
ואני גם רעבה. ועצלנית מידיי כדי להכין לי משהו לאכול.
אוף. זמן מעצבן. למה אתה לא זז מהר כשאני מבקשת ממך ? ודווקא כשכיף לי אתה חייב לעבור מהר ? :(
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: