לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה

How could I be so senceless ?



Avatarכינוי: 

מין: נקבה




קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2012    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

10/2012

מקום חדש, התחלה חדשה, ובע"ה המשך אחר.


ילדים. ילדים ילדים ילדים. בכל מקום. אין שנייה לעצמך. גם אם גם את
ילדה. אני מתארת לעצמי שהם מרגישים בדיוק כמוך, אבל כנראה כבר התרגלו. אין פרטיות
בשום מקום, אי אפשר לשבת לבד ולמרר על מר גורלך בלי שמישהו יבוא וישאל מה קרה. מצד
אחד- זה מקסים, מצד שני- זה דווקא ממש מציק. גם אי אפשר לדבר בטלפון עם אף אחד.
לפחות לא על דברים אישיים; ולהיות חדשה בכיתה של ותיקים- טוב, זה באמת קשה. במיוחד
כשיש לך כל כך הרבה מחשבות שמתרוצצות בראשך, ואת במקום חדש לגמרי, איזור חדש, אוכל
אחר, מנהגים ושגרה אחרת לגמרי. זה קשה. ונשברתי כמה פעמים. תירצתי את זה כמובן
במשהו כמו "עזבו, זה סתם בעיות בבית" או "אמא שלי הצטננה, אני
מפחדת שמשהו יקרה לה". זה ממש לא קשור לזה. טוב, איכשהו כן.
טוב, אז התחלתי ללמוד בפנימייה, וזה מייגע. גם זמן לשיעורים אין לי, שכל כך הרבה
חשבו שיש. אני מנסה להשתפר, באמת שכן, אבל פשוט לא יוצא. אני חושבת על דברים שאני
צריכה לעשות, ואז פשוט נרדמת ומדמיינת את עצמי עושה אותם; בחריצות, בלי טיפת
תסכול. ובית ספר חדש אומר גם בנים חדשים, שלא עם כולם אני מצליחה להסתדר. ערסים,
פרחות, בכל מקום. קטן החלק של האנשים הנורמאלים, ששומעים מוזיקה טובה. זתומרת, אני
חושבת שהיא טובה. נו, רוק ופאנק. ממש אין לי בעיה עם דברים אחרים- אני פשוט מעדיפה
את זה. לא משנה, זה לא הנושא עכשיו.
עדיין לא מצאתי את עצמי פה. אני חושבת שזה כמו... כמו טיול שנתי, באכסנייה כלשהי.
זה לא. אני נשארת פה. כשאני חושבת על לעבור, אני מכריחה את המחשבות שלי לחשוב על
ההמשך שלי כאן, על התקדמות וההשתלבות שלי פה, על הילדים שאני מחכה שיעיפו אותם
כבר. יש פה ילדות שלא עשיתי להם כלום וכבר העיניים שלהן עוקבות אחר כל תנועה שלי,
להעיר לי על כל דבר, להתנהג מגעיל. הילדות האלה גם דיי טיפשות, אז ממהר את התהליך.
אני יודעת שזה מגעיל לחשוב עליהן ככה, אבל הן פשוט דורשות את זה. והן זנותיות
ונמרחות על בנים ומדברות מגעיל ו- טוב, לא משנה. הן בסדר. שיעשו מה שהן רוצות.
אני מתגעגעת לבית הספר הקודם שלי, איפה שתמיד
היה לי מקום בכל מקום. לא הייתה לי שנייה לבד, אבל זה היה ביחד שונה. פחות מעיק.
והייתה לי תדמית מעולה של פינקי פאי, שדאגתי כל כך לטפח, ופה פשוט אין. אני עצמי,
אבל עצמי אחרת. ביישנית, סגורה, מבינה. מבינה שעשתה טעות כשחשבה על כל הדברים על
הצד הגרוע. הגעתי לפה ברגל שמאל, בואי תמשיכי ברגל ימין. יש לך את כל הקריטריונים
הדרושים כדי להתקבל פה. את תשתלבי. יהיה בסדר.

נכתב על ידי , 30/10/2012 23:29  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט




576

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לPinkiePie~~ אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על PinkiePie~~ ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)