| 4/2012
 לאן נעלם החשק לחיות ? מה זה ? זה בדיחה כלשהי ? אם כן , זה לא מצחיק .
איפה החשק לחיות .
אין , נעלם . הבעיות נערמות על גבי , וכבדות מידיי בכדי שאוכל לסחוב אותן אי פעם .
אני לא מרגישה שהחברים מסביבי מספיק אמתיים בשביל שאוכל לדבר איתם על זה . יש כמה שיודעים , אבל אני פשוט לא מסוגלת לדבר על זה . לא מוצאת את הזמן המתאים להגיד 'או היי , אמא שלי חולת נפש והיא כמעט הרגה אותי . אני יכולה לדבר איתך על זה ?' . כי אין זמן מתאים . צריך למצוא זמן , ולהפוך אותו לאמתי . בינתיים - הכל מתכסה בשכבה עבה של שמחת חיים שאין לה כלל הסבר חוץ מ'כל עוד אני חיה כדאי לי לשמוח' . אין לי הסבר הגיוני למה עד היום לא ידעתי שזה רע . אני לי הסבר למה כל זה עמד בקערה עד היום , והיום הקערה התהפכה . כל הבעיות , השטויות , המשחקים , הכל נופל עליי . ו- שוב אני מתאהבת בילדים שלא מגיע להם בכלל ! לא מגיע להם ! כי הם פגעו בי כל כך פעמים ! והם יודעים דברים שהם לא אמורים לדעת ! והם לא זוכרים את זה , ואני רוצה לדבר על זה , אבל כשאני כן רוצה לדבר , אף אחד לא רציני . אני שם תמיד בשביל כולם . אפ מישהו מבקש עזרה , אני מייד נתרמת . אני משתדלת לתת מעצמי כמה שיותר . לעזור . כי עברתי הרבה עד עכשיו , ויש לי איף לעזור . אוליי קצת . אבל היה פעם מישהו שאמר - אין עצה טובה יותר , מעצה של ילד . ואני נחשבת ילדה . אני סך הכל בת 12 וחצי . זה לא הרבה . אני חושבת על דברים שילדות בגילי לא אמורות לחשוב עליהם . אני מתעסקת עם חשבונות , חושבת על מקומות , על זמנים , מקרים שלא מתלבשים על הגיל שלי . זה גדול מידיי . זה גדול עליי . אני לא רוצה את זה .
| |
הכל מתפרק לי בין הידיים .. אסור לי לוותר , חייבים להשאיר אותם .
לא כתבתי המון זמן .. כנראה כי התעצלתי , או כי העדפתי לדבר עם חברים שלי במקום לכתוב פה .. זה לא משנה , פשוט לא כתבתי הרבה זמן .
הכל מתפרק , כל מה שבניתי נוזל לי בין הידיים , נשבר , חותך אותי , מורט לי את העצבים , שופך את הדמעות , מזכיר , אוליי גם הורג .
אוליי חשבתי להתאבד . אבל זה רק אם יקחו לי את הכלבים . הם יקחו הכל . הם לא ירחמו עלינו .
למה ? כי האמא המטומטמת הזאת עשתה לנו חובות עצומים שאבא פשוט לא מוכן לספר לי . הוא לא מספר לי שום דבר . הוא פשוט אומר שהוא עובד והכל יסתדר . אבל זה לא יסתדר אם תיקח לי את הכלבים , אבא . זה לא יעזור . אז מה אם יש אצלנו שיפוצים ? אין לך חברים מהעבודה שאוליי יוכלו לשמור עליהם בלי כסף ? אתה לא יכול להבין שהם הדבר היחיד שהיה לי כשנשברתי ? כשלא היה לי אף אחד מלבדי ? כשאמא העיפה עליי חגורות ?
אתה לא יכול להבין את זה ??!
אם לא , אז אתה כנראה קשה הבנה .
כי אני אוהבת אותם יותר מכל דבר , הם היחידים שהיו לצידי בכל הרגעים . אתה לא היית לצידי . אתה היית בעבודה וחשבת בתמימות שהכל בסדר בבית . ועשיו כולנו צריכים לסבול בגלל זה .
נורא קל למצוא את מי להאשים כשאת בעצם אשמה . כי אני אשמה . אני אשמה שהחזקתי בבטן . אני אשמה שלא אמרתי לאבא שאמא כן מרביצה לי , ואני אשמה שכשחברות שלי גילו ליועצת הכחשתי הכל , כי אמא אמרה שאם יידעו ייקחו אותי מהמשפחה . לא רציתי לעזוב את המשפחה . יותר מידיי אהבתי אותך ואת אחותי ואת סבתא וסבא ואת לנה ואת כולם . אז , כשהייתי בת 8 , כן חשבתי להתאבד . מחשבות הרסניות של ילדה קטנה . הכל בגללי . כמו תמיד .
'למה לא סיפרת ?' אתם שואלים ? מאיפה לי שזה אסור ? חונכתי ככה מאז שאני זוכרת את עצמי . מה ישתנה פתאום ? כמות הדמעות תשתנה ? הכעס עליה ישתנה ? משהו ישתנה ?
כנראה שלא , אז אין טעם .
אין טעם לחיים .
לא נשאר לי כלום .
אלא אם לא תיקח לי את הכלבים , אז אוליי נחשוב על זה .
כמה פעמים חשבתי להתאבד ?..
אחת .. שתיים .. טוב , זה לא משנה , העיקר זה שיש אנשים שיותר סובלים ממני ואסור לי להתבכיין . למה אני כזאת בכיינית ? אוף , הלוואי שאבא לא היה פוגש את המשוגעת חולת הנפש הזאת .
אעלק הוא מנסה להתחכם איתי הילד המפגר הזה -
יותם: מה את רוצה ?[לא בכעס , הוא היה רציני . הוא לא הבין , אני לא הבנתי .]
אני: אמא נורמאלית ?
יותם: איפה תמצאי ?
אני: מה ?
יותם: בחנות ? אני לא מוצא שם .
אני: אמא שלי משוגעת וחולת נפש והיא ניסתה להרוג אותי
יותם: סליחה .. אני מצטער
אני: כדאי לך
***
אוף אני כזאת כפוית טובה . כולם מנסים לעזור לי ואני מרחיקה אותם , ואז אני בוכה שאני לבד תמיד .
מה שדיי נכון , אני כמעט תמיד לבד בבית .
הלוואי שהיה אצלי פגם אחר .. נגיד שיאנסו אותי במקום . כי אז יהיה לי אמא ואבא לצידי . עכשיו אם יאנסו אותי , לא תהיה לי אמא שאני אוכל לחבק ולהתלונן למה זה מגיע לי .
לא שאני לא אוהבת את אבא שלי , אני מתה עליו ! באמת שאני אוהבת אותו , הוא מקסים .
אבל זה לא אותו דבר בלי אמא ..
אני רוצה הביתה .
אני רוצה הביתה כי אני רוצה לראות שכשאני יחזור אז הכל יסתדר . אמא תהיה בריאה ותשב על המיטה שלי עם זרועות פתוחות לחיבוק , שהחתולה שלי תשב לידה ותהיה בריאה ושמנמנה כתמיד . שהכלבים שלי ייקפצו עליי כרגיל , שהכל יהיה במקום . בלי שום שיפוצים . מה עשיתי רע ?
למה זה מגיע לי ?
מה עשיתי הפעם ?
אוף נו , זה כלום בהשוואה לילד שראיתי את הסיפור שלו עכשיו .
הוא ברח מהבית בגיל 5 כי כמה אנשים שם הרביצו לו .
לפחות הייתה לו בחירה ..
הלוואי והיינו דתיים .
עם ארוחות משפחתיות בשבת , טיולים וכאלה .
זה היה אוליי יותר קל . יותר משמח . יותר משפחתי .
**
**
***
אני רוצה לשיר .
כמו הילדה הזאת .
היא שרה מקסים .
ויש לה אלט . או מטסו סופרן , לא יודעת . אחד מהם .
לי יש מטסו סופרן . איזה כיף .
אבל הקול שלי .. הוא נשמע רע .
אני רוצה לשיר כמוה .
אני רוצה לשיר .
בלי להתבייש .
פשוט לשיר בקול רם ולראות לאן הקול שלי מגיע בלי להתבייש , או לפחד ממה שאנשים יחשבו עליי .
החברה הכי טובה שלי תמיד אומרת לי שדווקא היא מקנאה בי .. כי לא איכפת לי מה אנשים חושבים , כי אני עושה מה שבראש שלי , כי אני שמחה למרות הקשיים . כשחושבים על זה , אני באמת כזאת . אני תמיד שמחה , אני ממש אוהבת לעזור לאנשים , אני אוהבת לעשות מה שבראש שלי , בלי לחשוב פעמיים .
אבל מה זה משנה . אני רוצה פיתוח קול .
דיברתי עם אחותי עכשיו .
הידד .
ממש לא .
היא אפילו הודתה שאין לנו כסף לפיתוח קול לעכשיו .. אין לנו כסף לכלום ! אין לנו כסף ! למה צריך כסף לכל דבר ?!
כרגע ראיתי ילדה קטנה שרה ב-אלט .. אני כל כך רוצה לשיר ככה . יש לי משהו דומה .. ואני דיי אוהבת לשיר , כשיש לי קול נורמאלי ..
בכל מקרה , זה שאחותי הודתה בזה , רק הפך את זה ליותר קשה .. שהכל מבהיק בצורה בהירה כל כך שאין לנו כלום , שלא הולך להישאר לנו כלום , שהכל נהרס בגלל אמא ! למה היא עשתה את זה ?? מישהו מוכן להסביר לי ?!?!?
אסור לבכות .. חייבת להישאר חזקה . אסור לי לוותר . הכל יסתדר בסוף .
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: