| 8/2012
למה אני ממשיכה לחשוב על זה..
אסור לי לעשות את זה יותר...
אני עמדתי בהבטחה שלי מתחילת החופש. למה פתאום הרצון לחורר את היד שלי עם סכין חוזר?
למה אני לא יכולה להיות ילדה רגילה, שלא חושבת על כל הדברים האלה?
אני רוצה אותו. אני רוצה להרגיש אותו איתי. מחבק ואומר שיהיה טוב.
אני רוצה להרביץ לאייל. ולא רק אני; גם אחותי. וחברה הכי טובה שלי. ואני מנחשת שאם אבא ואמא שלי היו יודעים, כנראה שגם הם. או שהם סתם יהיו בדיכאון כי הם לא שמרו עליי כמו שצריך. אף פעם. גם לא עכשיו.
למה לא ביקשתי מד' ללמד אותי הגנה עצמית כשעוד יכלתי. כשעוד לא היה לו צבא.
אני רוצה שיכאב לי. רק בשביל להרגיש את עצמי שוב.. ללכת על מסלול בטוח זה לא בשבילי. זה אף פעם לא היה.
אני רוצה להרגיש משהו. גם אם זה רע. אני רוצה להקשיב, לשמוע את הבכי החרישי כשאני עושה את זה.
אני רוצה להבין דברים שאני לא מצליחה להבין.
אני רוצה להשתפר.
אני רוצה להיות משהו.
אני לא משהו.
אני יפה, אני חמודה, אני מצחיקה ומתוקה, אבל אני לא מצליחה להבין את עצמי.
אני מחפשת את עצמי בתוך ים של אנשים אחרים.
אני בין כל כך הרבה חברים שלי ובין כל המשפחה הזאת, ואני לא מוצאת את עצמי.
או שאוליי בעצם כבר מצאתי.
החיוך הגדול, הצחוק שלא נגמר, העיניים התמימות, זאת אני?
הרצון שכולם מסביבי יהיו שמחים תמיד, ההתעלמות המופגנת שתמיד הייתה לי מהבעיות שלי עד שהוא הגיע, זאת אני?
אוליי כן. כי זה בא בטבעיות.
אני מתגעגעת. אני מתגעגעת לילדה הקטנה שהייתי פעם. הילדה שגדלה כל כך במשך שנה אחת שבה הכל השתבש.
מקווה שיהיה יותר טוב,
של אף אחד,
פינקי פאי.
| |
אני רוצה לשמוע את עצמי בוכה וצורחת...
אני רוצה לחתוך את עצמי. אני רוצה לראות את הדם שלי נוזל לי על היד. אני רוצה לשמוע את הבכי שלי, שאני לא מצליחה להוציא.
אני רוצה לשמוע את הצרחות שלי. אני רוצה להרגיש אותו מחבק אותי. אני רוצה לשמוע אותו מרגיע אותי ואומר שהכל יהיה בסדר.
אני רוצה את האומץ לבכות.
אני רוצה להפסיק להישבר.
אני רוצה לראות אותו. אני כל כך רוצה לראות אותו. ושירגיע אותי, שיגיד שיהיה בסדר. לשמוע את הקול שלו שוב.
אני רוצה שהם יפסיקו להאשים אותי במה שהם עושים. בטעויות שלהם. אני אחת הטעויות שלהם. הם עשו אותי בטעות, הוא לא תכנן בכלל על ילדים.
ואני זאת שבעצם קושרת אותם ביחד. זאת שלא נותנת להם להיפרד. מה שהיה עושה להם כל כך טוב..
אני רוצה לשמוע 'אני אוהב אותך'. אני רוצה להיות בוגרת בגיל.
אני רוצה לדעת שאני לא לבד.
אני רוצה שתהיה לי כתף לבכות עליה.
שיר אחד... שיר אחד שאני מרגישה פתאום צמרצמורת כשאני שומעת אותו ואשכרה מקשיבה למילים.
השיר הזה שאני לא מבינה איך פספסתי. שאני מתה למצוא אדם כמו מי ששר אותו. מי שעושה מה שהוא עושה.
השיר הוא The Last Night, של Skillet. אמנם אלה רק שני בתים, אבל הם כל כך.. מתארים את המצב שלי.
| |
פאק, מי זה?
אני רואה בסטטיסטיקות שמישהו נכנס אליי כל יום לבלוג..... O____________ם
איש\ה, הראה\י את עצמך~ XD
אה, ומחר כנראה אני אעדכן.
| |
לשכוח לשכוח לשכוח. לשכוח ולסלוח. משפחה יש רק אחת.
טוב, אני עוברת לפנימייה (!) ואפילו קיבלתי את הדפים האלה אתמול D:
ואני גם מתחילה לשכוח מהידיד הגדול שלי . לא דיברתי איתו כבר כמה ימים(למעט השיחות הארוכות שלי איתו בראש שלי, בו הוא מרגיע אותי ואומר שאף אחד לא יעזוב אותי ואני לא אשאר לבד, ושהמשפחה שלי אוהבת אותי והכל יהיה בסדר.) . אבל אני מרגישה פתאום ריקה. אני מתה לספר לו על כל מה שעובר עליי. כל מה שאומרים לי. כל מה שקורה.. מחר אני הולכת לפסיכולוגית, אז יהיה בסדר. אני אספר לה על הכל. אבל...... אני רק רוצה לשמוע את הקול שלו.. להיות קר- לא! פפט. אני לא רוצה את זה יותר. לאלאלאללא. לא חושבת עליו. זהו.
הוא גדול מידיי. עזבי אותו. הוא גם אוהב מישהי אחרת.
מה שמזכיר לי, אני צריכה לשאול אותו על זה. מזל שלא דיברתי איתו על זה לפני שהפסקתי לדבר איתו, אחרת הוא היה חושב שאני לא מדברת איתו כי הבנתי שאין לי סיכוי. בעצם יש לי הרבה סיכויים, אבל אני צריכה לתת לזמן לעשות את שלו. וכשאני אגדל ואהיה בחורה גדולה מתוקה ויפה, הוא יצטער שהוא לא אהב אותי חזרה. זה נקמה שקטה. מהסוג השקט שלי. נקמה פנימית, שלא מראים. שאי אפשר להתלונן עליה.
גם דיברתי על זה עם אחותי. סיפרתי לה על זה. והיא אומרת שהיא יכולה לחתום על זה שזה מה שיקרה. וזה גם לא יקרה עוד הרבה זמן. אחרי חודש בערך שאני אהיה בפנימייה ואשכח ממנו לגמרי, הוא יצטער שהוא לא חיבב אותי. זה מה שהיא אמרה. אבל לי כבר לא יהיה איכפת; או שכן ? \:
עדיין שוכן בי הרצון לרצון שלו אליי, אז זה אומר שלא שכחתי לגמרי. לפחות אני לא משקרת לעצמי.
וגם סיימתי סוףסוף לראות מייליטל פוני
ווהו XD
זאת אומרת, נתקעתי על פרק 23 חודשיים, ואז פשוט ראיתי את הסוף וזהו. אבל גמרתי לפני כמה ימים, אז זה כבר לא בתוקף. אבל מה שקצת הרס לי זה זה שכבר הכרתי את כל הדמויות. זה מעצבן . \:
לא נורא; ישנתי שלשום אצל החברה הכי טובה שלי, ואני מרגישה כאילו חזרתי לעבר שוב. אבל עבר טוב; של חופש גדול שאני לא אשכח. גם מאוד התגעגעתי אליה. כל הבדיחות הישנות... אני מכירה אותה הכי טוב, והיא מכירה אותי הכי טוב. זה הכל. ^^
טוב, אז השלושה ימים שלא דיברתי איתו היו מדהימים, אבל אני מתגעגעת אליו. אני רוצה לראות אותו ולחבק אותו וללטף את הזקן שלו. XD
וגם השיער שלו חמוד.
וגם האף הקטן.
והעיניים הגדולות.
גרררר שקט! הוא בחור חמוד. זה הכל. אבל לא מהסוג שאחותך הייתה אומרת 'יואו איזה חתיך' ברחוב. זה מה שהיא אמרה כששאלתי אותה. כי הבטחתי לעצמי שאני אתאהב בבחורים שהם פחות יפים. בחורים שהם יפים ופופולריים הם פשוט סנובים ומגעילים. הרוב. איכס.
טוב, זה היה שבוע עמוס ומשעמם. נקווה ששבוע הבא יהיה יותר טוב. D:
זהו בערך להיום. נקווה שיהיה לי עוד מה לכתוב מחר. I:
אה , ולא דיברתי עם ד' שלושה ימים . לול, רק שלא יחשוב ששכחתי ממנו לגמרי. XD
ביי D:
P. Pie~
עריכה: כן. בעונה השנייה. שכחתי לציין את זה. 3:
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: