בית חרושת לקטעים מטרידים

כשאת מרגישה.

מרגישה כמו כלום. מרגישה כמו אבק הצף ברוח. מרגישה חסרת משמעות.

כשאת מבינה.

מבינה שנכשלת. מבינה שכל מה שהשגת הינו לחינם. מבינה שאת כלום.

רטיבות העירה אותי מחלומי השחור. הבנתי שרטיבות זו הגיעה מעיני. הרגשתי בליבי הפועם בחוזקה. ולא הצלחתי להבין שום דבר.

מיטתי משמשת כמקום מסתור. מקום מסתור מהעולם השנוא עליי כל כך. מקום מסתור מהבדידות המכרסמת בי. מקום מסתור מהריקנות שרודה בי כבר שנים.

מה עכשיו? אני שואלת.

מה עכשיו?

ולא מפסיקה לבכות.

מנחמת את עצמי, שלפחות אני מרגישה.