בית חרושת לקטעים מטרידים

זעקה מצמררת נשמעה בליל חורף עגמומי. חותכת את האוויר הקר באימה אינסופית. בריקנות חסרת תחתית. בעייפות תמידית.

זעקה אחת שאומרת הכל.

והמוו המון אנשים. אנשים שלא רואים, לא שומעים, לא יודעים. אנשים אטומים. אדם אחד מתוך ההמון הזדקף לאיטו. אדם שסירב להיאטם. אדם אמיץ אחד שבחר ללכת אחר הזעקה חסרת האונים. אדם אחד שמצא ילדה קטנה שותתת דם באמצע רחוב סואן. אף אחד לא ראה, לא שמע, לא ידע. אמיץ אחד שבחר ללכת נגד העדר, הרים ילדה זועקת. אמיץ אחד שסירב להיאטם הניח ילדה מדממת על מיטה לבנה.

ילדה זועקת, נזכרת. נזכרת בליבה המדמם. נזכרת בהמון המתעלם. נזכרת בגבר אחד שגם כן סירב ללכת עם העדר.

גבר אחד שהשאיר אותה שותתת דם באמצע רחוב סואן, זועקת לרחמים, מתחננת בפני ההולכים ושבים. אף אחד לא ראה, לא שמע, לא ידע.

הילדה כל כך התאמצה. היא נלחמה. ובעודה נזכרת, היא מבינה. מבינה שהעולם אינו מה שחשבה.

הילדה מוותרת.

ואמיץ אחד זעק.