החיים השפיות ומה שבניהם

זה לא בדיוק דכאון.

פעם שמעתי משפט שאומר: דיכאון זה כשאתה לא נהנה מהדברים שנהנת מהם בד"כ.

אני פשוט לא עושה את הדברים שנהנתי מהם בד"כ.

אם זה מדיטציות, סתם לשבת להירקב או ללמוד משהו חדש ומעניין

עשיתי עכשיו קעקוע שגם כתוב עליו "Know your true principles"

ואין לי ספק שאיבדתי אותם..

זה לא אני. זה לא אני למצוא חיים בינוניים, לעשות תפקיד בינוני בצבא אחרי

שהתאמנתי כ"כ הרבה שנים וחלמתי כ"כ הרבה לילות על אותה היחידה.

זה לא אני להתחיל עם כל בחורה יפה שנמצאת בקירבתי, למרות שאני יכול.

זה לא אני להסתובב עם אנשים שאני לא נהנה איתם ומצד שני לאבד כ"כ הרבה חברים אחרים כי אין לי כח בשבילם.

זה לא אני לא להביע דעה נחרצת על דברים שכה חשובים לי,

ולתת לחיים לחלוף לי מול העיניים כמו אחד הסרטים שאני מרבה לראות לאחרונה.

פעם הייתי טורף את החיים. עושה ונהנה וממצה. מתרגש מדברים.

נהנה מנשיקה. אפילו על המצח. רוצה חיבוק מאמא, אפילו אם רק עמוק בפנים.

יוצא לריצה כדי לשחרר לחץ. מטייל. מטפס וקופץ.

כל זה לפני שנכנעתי לבינוניות. לפני שהבנתי שהכל מסביב בינוני.