book| תחרויות כתיבה.

הגשם מסביב ירד ללא הפסקה. כל שמלתי החדשה והיקרה נטפה מים. עמדתי באמצע הכביש הראשי, מנסה להבין מה הוביל אותי למצב המזעזע הזה.
זה היה אמצע הלילה. אף מכונית לא עברה. "די!!!" צעקתי לחלל האוויר, מנסה בכל כוחי לשמור על השפיות שעוד נותרה בי.  

אוקי, אז בתחרות הזו יש לכם שתי אפשרויות- ללכת לפי התמונה, או לפי הקטע הקצר שכתבתי למעלה. רצוי לפי שני הדברים ;]

אני לא מגבילה את מספר המשתתפים. אתם יכולים להגיש עד ליום חמישי הבא, ה-5 לחודש.

בהצלחה! (:

*זוהי תחרות חדשה! לא צריך להיות משתתף בתחרות הראשונה כדי להשתתף בתחרות הזאת!!

מתמודדים:

1). אילנה- הגשה.

2). אמיר- הגשה. 

3). לילי- הגשה.

4). לין- הגשה.

5). סיסי- הגשה.

6). מיכלי- הגשה. 

7).Me, myself. - הגשה. 

היי מתמודדים יקרים! נהניתי מאוד מקריאת הקטעים שלכם! 

היה לא פשוט אחר כך לבקר כל אחד, אבל זה בהחלט השתלם! מקווה שתסיקו מסקנות בעקבות הביקורות, ושתשתתפו בתחרויות הבאות (:

אני גם מצטערת שלקח כל כך הרבה זמן. אין לי מחשב, אבל השתדלתי לבקר אותכם כמה שיותר מהר! מצטער על זה. 

אז ככה בעצם ביקרתי את הקטעים שלכם:

יצרתיות- 2 נקודות. כי לפי דעתי יצרתיות היא חלק מאוד חשוב, וצריך להיות לכותב שרוצה להצליח. אתה יכול להיות הכותב הכי מדהים שיש, אבל אם הקטע שלך לא יצרתי, או אם לקחת נושא שכבר חרשו עליו, אבל לא השארת בו את החותמת שלך- הוא לא שווה כלום.

הקטע עצמו- 5 נקודות. כי זה בעצם החלק הכי חשוב!

דקדוק וסידור הטקסט- 2 נקודות. כי זה גם משהו שחשוב שיהיה. קשה לגשת לקטע שלא מסודר בצורה רואיה, או לא כתוב נכון. אך זו מיומנות שנרכשת, ובגלל שמתחרות לתחרות אפשר להשתפר לא נתתי על כך הרבה נקודות. 

התאמה לתמונה- נקודה 1. כי לפעמים לא מתחברים לתמונה/משימה מסוימת, וכמה שמנסים לא מצליחים. וזה בסדר. אבל זה גם חלק מהתחרות.

התמונה הראשונה:

אמיר:

יצרתיות- כל הכבוד על היצרתיות. איך מתמונה אחת הגעת לסיפור אחר לחלוטין; על חיים בעיר שהיא תחת שלטון של עריץ. על בחורה שכמעט נחטפה מביתה כדי לשלם על חוב, ועל בחור אחד ויחיד שהציל את הבחורה מהחוב הנורא, וקנה לה שמלה לבנה ומיוחדת לכבוד השנה שלהם יחדיו. רומנטי, מתוק, קיטצ'י במידה המדויקת. פשוט מקסים. (2\2)

הקטע עצמו- הסיפור היה מתוק וחמוד. אני אגיד את האמת- הוא היה מאוד קצר, ולא השאיר חותמת גדולה עלי. זה היה סיפור אהבה פשוט. בחור ובחורה שנדלקים זה על זו אך לא מדברים, הבחורה נקלעת לצרה, הבחור מציל אותה- הם מתאהבים ו...זהו. אהבתי שלקחת את זה לפן הרומנטי, כי כמעט כמו כל בחורה- אני מתה על רומנטיקה! אבל לא היה פה משהו שבגללו עצרתי ואמרתי "ואו". בנוסף, היה עוד דבר שקצת גרם לי להרים גבה. זה היה המהירות שבה הם "התאהבו". הרי, סיפורים אמורים להציג דברים מהחיים האמיתיים, לא? גם אם הם בדיונים, אין אפשרות שבגלל פגישה אחת ויחידה, והחלפת כמה מילים בודדות תגרום לשני אנשים להתאהב. הייתי מבינה אם בסיפור היית כותב "ומהיום הזה לא הפסקנו להיות ביחד. מהיום הזה התאהבתי בה. והיום- היום אנחנו חוגגים את השנה שלנו ביחד כבני זוג. כאוהבים." אבל המהירות שבה הכל קרה גרם לזה להיות לא אמין. (2.5\5)

דקדוק וסידור הטקסט- עוד משהו קטן ומעצבן שאני לא אוהבת. זה לא אומר שזה לא משהו נכון, אבל לפי דעתי הוא לא נחוץ במקרים מסוימים- סוגרים. "ניסה בריאן (אביה של אנני) להסביר."- יש משפטים שבהם אין צורך בסוגרים. כמו המשפט הזה. יכולת לכתוב "ניסה בריאן, אביה של אנני, להסביר". זה סתם סוג של שריטה שלי, שאני פשוט לא אוהבת סוגרים, שמטרתם להסביר לקרוא דברים בנוסף לטקסט, אבל בסיפורים מטרת הכותב הוא להסביר בכתב את הכל, ולכן אני לא אוהבת שמוסיפים סוגריים. אבל זה באמת- באמת תלוי במשפט, פשוט במשפט הזה, לדעתי, זה לא היה נחוץ. לא ראיתי שגיאות כתיב. היו כמה פעמים שהאות י' הייתה חסרה, ופעם אחת שלא ירדת שורה. אבל זה כמובן לא יוריד לך יותר מידי. (1.5\2)

התאמה לתמונה- וול, בייבי, הסיפור בהחלט היה מתאים לתמונה. (1\1)

סך הכל נקודות: 7.

Sap Sap:

יצרתיות- טוב, זה בהחלט יצירתי! (2\2)

הקטע עצמו- מסופר על בחורה שבאה מבית עני. החברה הכי טובה שלה עשירה. נשף סיום התיכון מתקרב, והחברה העשירה כבר מוכנה עם הכל, בעוד הדוברת בסיפור שלנו אפילו לא קנתה שמלה לנשף. היא מגיעה לביתה, אוכלת את האוכל העני, ומזכירה לאימה שוב שהנשף קרוב. האימא לא מתרגשת ומספרת שיש לה הפתעה. השתיים הולכות לסבתא, ושם הדוברת שלנו מקבלת מתנה. כשהיא חוזרת ליבתה היא מגלה שזאת השמלה שסבתה לבשה לנשף שלה, ובאופן מדהים השמלה בדיוק לטעמה. מייגע. מאוד. הקטע מלא בתיאורים שלא באמת נחוצים לסיפור. כן, הרעיון מאוד טוב! אבל הוא נמשך ונמשך ונמשך! אם על האחרים כעסתי כי הקטע היה קצר מידי, אז עלייך אני קצת כועסת כי הוא ארוך. ארוך מידי. היו המון משפטים של תיאורים. בסיפורים קצרים לא כדאי לתאר כל-כך הרבה! זה מייגע, ולא באמת נחוץ לנו בשביל הבנת הסיפור. גם אל בסיפורים ארוכים. בסיפורים ארוכים רצוי לתאר את המקומות בחלקים, אבל לא בפירוט ארוך ומייגע. לא באמת מעניין לנו איך הבית של סבתא שלה נראה. אפשר לתאר, אף רצוי! אבל לא לפרטי פרטים. היו שורות שפשוט דילגתי עליהן, כי זה גרם לי להתייאש, וגם ככה קשה לי לקרוא המון כי אני עצלנית. הקטע לא הותיר עלי המון רושם, אולי כי הוא נמשך יותר מידי. היית יכולה לקצר אותו, לתמצת אותו. הוא היה מאוד מייגע לקריאה. (3.5\5)

דקדוק וסידור הטקסט- טוב, אז היו חסרים לך המון נקודות, המון פסיקים. לפעמים ירדת שורה כשלא היה צורך בכך, וזה הקשה המון על קריאת הקטע. נתחיל מהציטוטים, שזה הדבר הראשון שראיתי. ניסית לשים בתוך הציטוטים פיסוק של סוף ציטוט, וזה בסדר, ונכון לעשייה, אך את לא עשית זאת בצורה נכונה. הנה דוגמא לאיך שזה צריך להיות. "היי, דני," קראה דנה. "חשבתי עלייך אתמול." כשהציטוט של הדמות לא נגמר- שמים פסיק. כאשר הציטוט נגמר והדמות הבאה מדברת- נקודה. עוד משהו- "היי, דני!" קראה דנה. "חשבתי עלייך אתמול. אתה רוצה להיפגש אחרי בית הספר?" כאשר יש סימן קריאה/שאלה- לא שמים ניקוד בסוף ציטוט.

ובנוגע לפיסוק בכללי- תנסי לקרוא את המשפט שלך בקול רם. כאשר את מפסיקה לרגע- נקודה. כאשר את עוצרת כדי לקחת נשימה- פסיק. זה עוזר, האמיני לי. (0.5\2)

התאמה לתמונה- הסוף בהחלט מותאם. (1\1)

סך הכל נקודות: 7. 

התמונה השנייה:

Me, myself.

יצרתיות-  טוב, חביבתי. אי אפשר להגיד שאת לא יצרתית. אני בהחלט לא חשבתי לקחת את התמונה הזאת למקום שכזה. אהבתי! (2/2) 

הקטע עצמו- בקטע עצמו מסופר על שתי בנות, ילדות קטנות. ניקול ולילי. לילי היא ילדה שהוריה נטשו אותה, וכרגע היא חיה אצל סבתה. היא עומדת להילקח על ידי הרשויות כי סבתה כבר לא כשירה לגדלה, וגם עומדת למות. ניקול, לעומת זאת, חיה במשפחה שלה, עם האימא הביולגית שלה, שמכה אותה ואוסרת עליה להסתובב עם ילדה "רעה" כמו לילי. אהבתי מאוד את הדרך שבה כתבת את הפרטים על החיים העגומים של לילי. כתבת את זה כמו רשימת מכולת. כתבת את זה בצורה קרה. בהתחלה הייתי קצת מופתעת- למה את כותבת את זה ככה? הרי אפשר להתעמק על דברים כאלו שעות בסיפורים! זאת טרגידה אמיתית! אבל איפשהו הרשימה הקרה הזאת הרשימה אותי. בנוסף, יש את הניגוד בין החיים ה"אומללים" של לילי, שבעצם, עבור ילדה קטנה, נראים בסדר גמור, לבין החיים ה"טובים" של ניקול. לילי נמצאת כל היום בחוץ, נחשבת ילדת רחוב, בעוד ניקול חייה בבית שכביכול דואגים לה. אבל בשביל הילדות הקטנות זה נראה הפוך; כאילו ניקול הקטנה כלואה בבית שמכים וכועסים עליה כל הזמן, בעוד לילי חופשיה ונהנית. (5\5) 

דקדוק וסידור הטקסט- לצערי, ובמיוחד לצערך, הקטע לא היה מסודר טוב. כן, הוא היה כתוב בסדר זמנים טוב, ולא היה בעיה לקרוא אותו. לא ראיתי בעיה של ניקוד לא נכון, אבל יש פיסקאות שהן מיותרות. אני לא יודעת אם זה כך בכוונה או לא, אבל זה לא נכון לכתוב כך. אם זה כך בכוונה- אני אשמח להסבר. (1.5/2)

התאמה לתמונה- בהתחלה היה קשה לי להבין את הקשר, אך לבסוף הוא היה ידוע היטב. כל- הכבוד! (1\1)

סך הכל נקודות: 9.5 נקודות!!! מעולה (:

כתיבה מסוג אחר:

יצרתיות- טוב הסיפור היה שונה ממה שקראתי עד עכשיו. אי אפשר להגיד שלא לקחת אותו למקום שונה (2\2)

הקטע עצמו- טוב, הקטע עצמו מספר על אמא, כנראה בחורה צעירה. האמא כל הסיפור מחפשת אחר ביתה הקטנה, מסתכלת בכל השכונה, בודקת בבית, ולא מוצאת אותה. במהלך הקטע אנחנו מגלים שבעלה של האישה נפטר, ושהילדה היא כל מה שנשאר לה. בעצם, אנחנו לא יודעים כלום על הדמות המספרת, מלבד לכך שיש לה בת ושהיא אלמנה. הקטע מאוד- מאוד מבולגן. היה קשה להבין מה קורה בגלל המעבר הרב בזמנים. חוץ מזה, הוא קורה כל-כך מהר, אין בו הרבה תיאורים. קשה, מאוד קשה להתחבר אליו ולהבין הרבה. הסיפור עצמו גם לא הותיר המון רושם. יש לך רעיון די טוב, את פשוט צריכה לפתח אותו ולדעת איך לגרום לו להיות מעניין ומותח. הרעיון הכללי- ילדה שנלעמת לאימה- הוא טוב, אבל חסר לו את הפלפל. ניסית להוסיף בו את הקטע של האב שנפטר. אני חושבת שהיית יכולה לפתח את זה יותר, ובכך לגרום לנו להכיר את האמא והילדה, ואת סיפור חייהן. לא היייתה הגבלת מילים, וחבל שכתבת את זה בקצרה ובמהירות. או לפחות זו ההרגשה מקריאת הקטע- שהכל מהר-מהר, ובקושי ממצא. (1\5)

דקדוק וסידור הטקסט- הקטע לא היה מסודר בצורה נכונה. סימני הפיסוק לא היו נכונים, ועברת בין הזמנים כל הזמן, דבר שיצר בלבול ואי הבנה. רואים שיש לך את השפה הגבוה או הממוצעת הדרושה לכותבים, אבל את עוד צריכה לעבוד על זה. גם חזרת המון על המילה 'כולי', שזה גרם לרמת הכתיבה שלך לרדת מאוד. זאת מילת סלנג כזו, משהו שמשתמשים ביומיום שלנו. חוץ מזה, לא נעים לעין ולאוזן לשמוע את אותה המילה שוב-ושוב-ושוב. השפה העיברית היא מלאה במילים, לא חסר דרכים לתאר. למשל: "בעודי יורדת בחדר המדרגות כולי מוצפת בחששות ומחשבות. פתחתי את דלת הכניסה, יצאתי במהירות והלכתי לחפש אותה.". זה היה אמור להיות: "בעודי יורדת בחדר המדרגות, מוצפת בחששות ומחשבות (ומה בעודה? התחלת משפט, תסיימי אותו. זה ששמים נקודה לא אומר שאין המשך. יכולת לכתוב 'בעודי יורדת בחדר המדרגות, מוצפת בחששות ומחשבות, ניסיתי לנחש לאן הקטנה החליטה להיעלם הפעם...' אבל פשוט עצרת את המשפט באמצע.). פותחת (הווה) את דלת הכניסה, יצאתי (עבר) במהירות והלכתי (עבר) לחפש אותה." גם ראית שהעלמתי את המילה 'כולי'? המשפט נראה הרבה יותר טוב ונכון לקריאה ללא המילה הזאת. בסוף של המשפט שלך מצאתי את עצמי מסתבכת, ולא הצלחתי בדיוק לחשוב איך לכתוב אותו בצורה נכונה וטובה. אבל כשאת מתחילה לכתוב משהו את צריכה להחליט באיזה זמן את כותבת את הקטע. אם התחלת בהווה, את מחויבת להמשיך בהווה. אם כתבת בעבר, כל הפעלים בקטע צריכים להיות בעבר. זה אפשרי בשפה העברית לעבור בין זמנים, אך צריך לדעת איך לעשות זאת נכון, כדי שהשפט ישמע תקין ונכון. תנסי לקרוא את המשפטים שלך בקול רם ולראות אם את מבינה אותם. אותו הדבר בנוגע לסימני הפיסוק- תקראי את המשפט שלך בקול רם, וכשאת לוקחת נשימה- צריך להיות פסיק. כאשר את עוצרת לרגע ואז ממשיכה- נקודה. את צריכה להתאמן על זה. (0.5\2)

התאמה לתמונה- לצערי לא הצלחתי לראות בעיניים את התמונה בסיפור שלך. אבל כן ניסית להכניס את הקטע. נראה שאת גם מנסה להכניס זאת בכוח. (0.5/1)

סך הכל נקודות: 5.5

טיפות קטנות של אושר/ לאמפי

יצרתיות- טוב, את בהחלט לקחת את זה למקום אחר. (2\2)

הקטע עצמו- קצר מאוד. בחורה שמחפשת אחר התמונה שלה. כנראה צלמת חובבת או מנוסה שמחפשת השראה. היא מחפשת בכל מקום, אך למבסוף מוצאת את התמונה שציפתה לה כשראתה ילדה קטנה מתחת לטיפות מים שנופלות מצינור מים. זה היה קצר מאוד, מתומצת, ולא מספק. לא הייתה הגבלת מילים, יכולת לפתח את הקטע למשהו מסוים! הקטע לא השאיר עלי המון רושם, אלו קטעים שאני קוראת, מרפרפת, וממשיכה הלאה. בקטעים קצרים לא רצוי שיהיה משהו מעניין. חייב משהו מעניין. צריך להיות איזה משהו שיתפוס אותנו, שיגרום לנו להצטמרר, או לחייך או...לא יודעת. לא השארת המון רושם.(1\5)  

דקדוק וסידור הטקסט- מה שכן, לעומת רעיון הסיפור, את כותבת די טוב. פיסוק נכון, וכתיבה טובה. אני בטוחה שאם היית כותבת משהו ארוך יותר, שהיה בו יותר עניין, זה היה כתוב בצורה טובה למידי. (2\2) סורי על הבורות, אבל תסבירי לי את המילים האלו- מעייפת, מסכיתה.

התאמה לתמונה- טוב, זה בהחלט מותאם. (1\1)

סך הכל נקודות: 6.

התמונה השלישית:

שחר:

יצרתיות- טוב, זה יצרתי! (2\2) 

הקטע עצמו- הקטע מאוד קצר! אבל איפשהו לא מצאתי סיבה שיהיה ארוך יותר. הוא קצת לא מובן, אבל אני בטוחה שזה בכוונה. הוא דווקא השאיר אצלי משהו. הוא... היה בו משהו מעבר. אני אהבתי מאוד! הייתי שמחה אם הוא היה קצת יותר ארוך. אולי שהיית זורקת עוד איזה פרט קטן שהיה מסביר לנו למה היא חושבת על עצמה כאלו דברים. (5\4.5)

דקדוק וסידור הטקסט-  (2\2) לא מצאתי שום דבר רע.

התאמה לתמונה- רק המשפט האחרון מקשר את הכל לתמונה. (1\1)

באמת שלא מצאתי טעויות, אולי כי הקטע באמת קצר מידי. אם לא הייתי מעצבנת הייתי נותנת לך את כל הנקודות, אבל אף אחד לא מושלם, ולכן אני לא מסוגלת לתת את כל הנקודות. 3>

סך הכל נקודות: 9.5!!!!!!!

שלי:

יצרתיות- (2\2)

הקטע עצמו- ישנה בחורה, דיילי. היא כנראה נוהגת לשכב לצד מקור מים מסוים. היא שוכבת שם, ובראשה היא מספרת במשפטים ספורים ומעטים על כמה היא אוהבת את המים. אך את ההנאה שלה הורסים ילדים בשכבתה, שלועגים לה וצוחקים עליה. בסוף הקטע המאוד קצר הזה מסתבר (או זה מה שהבנתי) שהאבא של הילדה כנראה טבע במקור המים הזה, והבחורה רצה משם בבכי. אהבתי. הבעיה שזה מאוד- מאוד קצר! למרות שאני לא מוצאת סיבה להאריך אותו. (5\4)

דקדוק וסידור הטקסט- לא מצאתי מילה שלא במקום, או פיסוק שגוי. (2\2)

התאמה לתמונה- זה מותאם. (1\1)

סך הכל נקודות: 9!!!

לילי:

יצרתיות- לייק ענק! (2\2)

הקטע עצמו- מסופר על נערה. נערה שבעברה נהגה להסתובב ביער מסוים. באגם שהיה שם היא נהגה לדוג עם אביה. עם הפרחים אמה הייתה נוהגת להכין זרי פרחים. עם הענפים היא הייתה נוהגת להכין מדורות עם חבריה. לרגע אפילו הרגשתי שאולי הכל מבחינתה, מבחינת הדוברת, חלום אחד גדול. או כך לפחות היא זוכרת את הכל, כמו חלום, משהו שכרגע, בעולם שהיא חיה בו כעת- שאדם עשיר קנה את העיר, ומתכוון להרוס את כולו, כשאביה נפטר, כשחבירה כבר לא מדברים איתה, ושאימה עסוקה מידי בעבודתה- נראה כמו חלום טוב. טוב מידי. אהבתי את הרעיון. הוא בהחלט השאיר בי משהו ו...באמת שהוא היה מעולה! הקטע היה באמת טוב. הוא גם לא היה ארוך מידי, וגם לא קצר. בדיוק כמו שצריך. (5\5)

דקדוק וסידור הטקסט- היה פעם או פעמיים שהיה חסר פסיק, או נקודה. אני אפילו לא זוכרת מה בדיוק. רציתי להביא לך עצה קטנה. המשפט הזה: "צועדת בין עצי היער האפלולי בשעת בוקר מוקדמת, מוקדמת מדי."- אם היית מוסיפה בסוף המשפט, במקום פסיק נקודה, זה היה גורם למשפט להיות חזק יותר. "...בשעת בוקר מוקדמת. מוקדמת מידי." סתם משהו שהייתי ממליצה. (1\2)

התאמה לתמונה- אהבתי את הדרך שבה התאמת את התמונה לטקסט! (1\1)

סך הכל נקודות: 9!!!!!

עצוב לדעת שלא כולם הגישו. מקווה שלא נפגעתם ממני, אני נוטה להיות רעה כשאני מבקרת. הכל רק לטובתכם!

המנצחת היא- שחר! כל הכבוד!!! 

אז לאחר שקראתם את הביקורות שלכם, אני החלטתי שאני גם מעלה לכאן קטע שכתבתי בעקבות התמונה השנייה. אני אשמח גם לשמוע ביקורת ממכם!

היא הייתה הילדה היפה ביותר שהכרתי. טוב, זו לא חוכמה גדולה להחמיא לה כך, היא אחותי הקטנה. אבל כך חשבתי- שהיא הילדה הקטנה הכי יפה בעולם. בסך הכל בת ארבע. או כמו שטענה בפנינו כל פעם מחדש "עוד מעט חמש!" כשהמוצץ הקטן שלה עדיין נח בפיה. אם רק היינו יודעים את דרך הקסמים שבה אפשר לגמול אותה מהמוצץ, היינו משתמשים בה ממזמן.
אני ידעתי את מה שקורה. ידעתי, ושתקתי. לא היה לי מה להגיד. הדמעות חנקו אותי, וגרמו לראייתי להטשטש. אך נאלצתי להיות חזקה. אם לא בשבילי אז בשביל ג'ס הקטנה שלי.

אנשים עוברים, אנשים מדברים, מחייכים בעצבות ומהנהנים בראשם בהבנה. לו רק יכלו להבין את המצב הבעייתי בו נחתי. 
רקיעות הרגליים לא חדלו, והדיבורים מסביב גם לא. כל-כך vrcv מבקרים, מכרים, אוהבים, יקירים. 

לבסוף כולם נעלמו ונותרנו, כמו תמיד, רק אנחנו. סבתא, אמא, ג'ס, ואני.

"סבתא!!!" ג'ס הקטנה צווחה בין ידיי. לבסוף השתחררה ורצה אל סבתא. "למה כל האנשים האלה באו היום?" היא התיישבה על ברכיה.

סבתא ואמא העבירו בניהן מבטים. 

"כדי להיפרד מסבא, ג'ס." סבתא פלטה בקול חנוק.

"אבל סבא לא הלך לאף מקום," היא כיווצה את מבטה באי הבנה וקמה ממקומה במהירות. תוך רגע עמדה במרפסת הגדולה, מביטה מסביב על הכל, משקיפה. "איפה סבא?" היא צעקה לכיווננו, מביטה בנו מהמרפסת הגדולה אל הסלון, זה שהיה עכשיו מלוכלך ומגעיל.

תוך רגע סבתא התמלאה דמעות וברחה אל החדר שלה. אמא הביטה בי בעצבות וביקשה בקול עדין שאשאר עם הקטנה. נאלצתי לעשות כבקשתה. ואיך לא? במצבים כאלו עושים הכל.

קמתי ממקומי בעצבות והתקרבתי אליה, מושיטה לכיוונה את ידיי, אך הפעם היא סירבה בעקשנות. "איפה סבא?!" היא צעקה בחוזקה.

"שש...! ג'ס! די לצעוק!" ירדתי על ברכיי. היא התקרבה אלי ועמדה בגובה עיניי.

"אז לאן סבא נעלם?"

המחנק הרג אותי. "ג'ס... את יודעת שסבא אוהב אותך, נכון?"

"נכון." היא ענתה בקול המלאך שלה.

"ואת גם אוהבת אותו."

"נכון."

"אז... תדעי שהוא תמיד ידע את זה איפה שהוא נמצא עכשיו."

מבטה התעמק אף יותר ממקודם. "איפה הוא נמצא עכשיו? הוא יחזור? תגידי לו שיביא לי ממתקים!" החיוך שלה הרג אותי.

עכשיו כבר לא יכולתי להירגע יותר, והדמעות פשוט פרצו החוצה. "את מבינה, ג'ס? סבא עלה למעלה, לשמיים."

"אהה..." היא אמרה, וידעתי בוודאות שהיא לא מבינה. "ומתי סבא ירד מהשמיים?"

הדמעות המשיכו לרדת מעיניי. "הוא... הוא לא ירד יותר, ג'ס."

"אז... אני לא אראה את סבא יותר? בגלל זה את בוכה, מיילי?" מבטה הפך גם הוא לעצוב. היא לקחה ממני מספר צעדים אחורה.

"אנחנו לא נראה יותר את סבא, ג'ס. הוא בשמיים. הוא משגיח עלינו משם."

"זה אומר שאני אף פעם לא אחבק אותו?" קול המלאך שלה נשבר. לא היה לי יותר את הכוחות לענות לה. פשוט הנהנתי בעצב, מנסה לסלק את הבכי שפרץ ממני החוצה, מוציא ממני יללות כאב חדות.

לפתע גם ג'ס הקטנה יללה בכאב. המלאך הקטן שלי הרים את עיניו אל השמיים ובכה ביללות של חתלתול קטן. "סבא!" היא קראה מעלה, מרימה את ידיה אל האוויר. "סבא! אל תעלה למעלה, סבא! בבקשה!"

הקטע נכתב באמצע הלילה. מקווה שהביקורות היו טובות מספיק, ואם אתם מוצאים משהו להעיר לי עליו- בכיף!