משגעת אותי המחשבה שאני והחברים שלי מחוייבים להתגייס ולתת מעצמנו במשך שנתיים או שלוש למען המדינה ויש אנשים שיושבים ו"לומדים" במחשבה שהם עוזרים ככה למדינה, עוזרים בעזרת האמונה שלהם.

שלא תבינו לא נכון, אני מתגייסת מרצון רב ואני אפילו נלחמת כדי להשיג את התפקיד שאני רוצה וכדי שאני אוכל לתרום בצורה הטובה ביותר, וגם החברים שלי, הם מתגייסים אחד אחרי השני ורוצים לתרום מעצמם על הצד הטוב ביותר. בתור ילדים שגדלו בגולן אנחנו גם מרגישים מחוייבות.

ואני גם לא מזלזלת חס וחלילה באנשים מאמינים ובאותם אנשי ישיבות. ממש לא. איש איש באמונתו יחיה. כל עוד הם לא פוגעים בי והאמונה והלימודים בישיבה עושים להם טוב אני בעד. אבל יש בעיה.. הם כן פוגעים בי, פוגעים בי ובמדינה שלי.

נמאס לי לשמוע בחדשות שתוקפים חיילים חרדים בגלל שהתגייסו. המחשבה הזו מזעזעת אותי. אני מדמיינת אותי חוזרת עוד שנה מהצבא ואיזה אדם חרדי יסתכל עליי בצורה מוזרה כי התגייסתי. אני לא מבינה למה גיוס ולמידה בישיבה צריכים להיות שניי דברים מנוגדים?

הם רוצים ללמוד? שילמדו, אבל שיתגייסו ויתרמו מעצמם למדינה גם. אני בטוחה שאם במשך שנתיים או שלוש אנשים המגזר החרדי ישקיעו מזמנם החופשי, כל אחד בתורו, לא יקרה כלום והאמונה לא תפגע. אני בטוחה שהכל יהיה בסדר ושלא ייחסרו תלמידי ישיבות.

במקרה פתחתי חדשות לפני כמה דקות ושמעתי על שטות שנקראת מלשינון של המגזר החרדי. מין מענה קולי שבעצם אדם חרדי מתקשר כדי לדווח על חרדי שהתגייס או על חרדי שחושב על להתגייס.

מה רע בלתרום מעצמך למען המדינה שנותנת לך בלי הפסקה? זה חטא? זה לא הגיוני? זה לא הוגן? אני ממש לא מבינה.

זה מעצבן אותי ומציק לי שאנשים שרוצים לתרום מעצמם לא יכולים לחזור הבייתה בגאווה גדולה (וזו באמת גאווה) עם המדים שלהם כי אם הם יחזרו הבייתה עם מדים של צה"ל הם יקבלו מכות מאנשי השכונה שלהם והם יקבלו צרור של קללות. הוא אפילו יזכה לקבל את הכינוי הזוועתי "חרדק" (שילוב של חרדי וחיידק). לא מבינה מאיפה הדבר הזוועתי הזה הגיע, מאיפה המנהג המפגר הזה הגיע.

מישהו חייב לעצור את זה. מישהו חייב לתת לחיילים המדהימים האלה להגיע בשלום הבייתה גם אם זה על מדים.