חייבת להודות שהבלוג מאוד מאוד חסר לי. 

אני כל פעם באה לבקר כדי לקרוא בבלוגים אחרים וכשאני באה לכתוב בבלוג שלי אני פשוט לא יודעת מה לכתוב, על מה לכתוב.

אז אני שורדת את חיי הצבא באופן דיי מפתיע, לא טוב בטירוף אבל טוב לי.

פעם בשבוע לפחות אני יכולה לצאת לסוג של אפטר אז אני רואה את גל יותר ממה שראיתי אותו עד עכשיו.

אומנם אין הרבה עבודה ואני מוצאת את עצמי מנקה את המרפאה או מסדרת אותה שוב ושוב ושוב.

לפעמים אני יכולה למצוא את עצמי יושבת במשרד של חברה במשך שעתיים שלוש בלי לעשות משהו באמת.

גל ואני חגגנו שנתיים ביחד.

שנתיים מדהימות ביחד. לא היה קל כל הזמן אבל זה ללא ספק רק חיזק אותנו.

אני הכי שמחה בעולם שיש לי בנאדם מדהים כמוהו לצידי.

הוא הבנאדם שאני הכי אוהבת בעולם,

הוא הכי חשוב לי בעולם. הוא שלי 3>

אז זהו,

פה אני כבר פורשת מהבלוג לעוד כמה ימים/שבועות/חודשים... אני לא יודעת מתי אני אחזור לכתוב פה.

אבל מה שבטוח - אני תמיד אבקר פה.

שבת שלום