כבר שבועיים שהסופי שבוע שלי לא ממש רגועים. תמיד מצאתי מה לעשות ולאיזה מבחן ללמוד.

זהו. סוף שבוע רגוע. יש לי המון זמן לעצמי, לדיבורים ולמנוחה.

מחר מבחן אחרון לשבוע הזה. וגם זה רק בגלל שאני ממש רוצה לשפר את הציון. 

אנשים אחרים היו מתים ל75 בספרות. אני?! מה פתאום !! אני לא יכולה להסתפק בזה.

ואז יש לי שישי שבת לנוח...

כמה שאני אוהבת שיש לי זמן כזה שאני יכולה לעשות בו מה שבא לי.

אם רק הייתה לי אפשרות להעביר את הסופ"ש הזה במרכז עם אנשים אחרים, בסביבה שונה,

סופ"ש מלא אהבה וכיף.

אני כל כך אוהבת את התחושה של הרוגע, השלווה...

כשיש לי כמה רגעים שקטים אני פשוט יושבת וקוראת ספר, נרגעת.

ספרים ובן אדם אחד בעולם - שניי הדברים שמרגיעים אותי.

כשאני מקבלת שיחה ממנו אני הופכת להיות הכי רגועה בעולם,

גם כשאני מתעצבנת בשיחה איתו אני מתעצבנת ואחרי שנייה נרגעת.

אני פשוט שומעת אותו אומר "בייב הכל בסדר, תנשמי עמוק,

קחי הכל באיזי" וכאילו הכל מסתדר, כאילו אין בכלל בעיה,

כאילו לא כעסתי והייתי עצבנית שנייה לפני.

מזל שיש לי ערימה של ספרים ואותו במרחק של שיחת טלפון.