רציתי פרחים. לא קיבלתי פרחים.
התכנון המקורי היה ללכת להשתכר עם חברה כמיטב המסורת, אבל היא הבריזה לי לטובת האקסית לה.
הבחור עם הקוקו, שלצורך העניין נקרא לא י', זכר דווקא.
לא מסעדה, לא שוקולדים ולא פרחים. טוב, לא הפרחים שהתכוונתי אליהם.
הוא ייבש אותי שבועיים עד עכשיו. דיברנו אבל לא נפגשנו.
עברתי כבר על כל קשת הרגשות שקיימת.
הייתי מאוהבת בו, חרמנית, משועממת, פלרטטנית, כועסת, עצובה, מאוכזבת, עצבנית... מה לא.
אני לא יודעת מה זאת המשמעת המפגרת הזאת שיש לו, אבל תקופת המבחנים הזאת לא באה בטוב.
פשוט, זה הקול שלו. זה עושה לי משהו. קול נמוך עם אנחות כאלה בסוך משפט. אוי אלוהים.
אני ממש אוהבת שמדברים אליי מלוכלך.
בקיצור, לוקחת חזרה את כל מה שאמרתי על שריפות קטנות. היה בסדר לכל היותר.
אני לא מבינה איך האקס גרם לגוף שלי לעשות דברים שאחרים אפילו לא חלמו עליהם. זה מתסכל.
אולי אני אשכב עם האקס וזהו?
אני מחפשת מישהו שיעריץ את הגוף שלי. שיהיה קשוב לכל עווית ונשימה וגניחה.
לא יודעת מה ציפיתי מבחור עם זקן וקוקו.
אני צריכה לחסום אותו. ולדעת עם מי לצאת.
ולנושא אחר - אפשר לדעת מה נסגר עם כל הגברים האלה שגרים במרכז ואין להם אוטו ??
אני אמורה לבוא לאסוף אתכם?
חבל, זה הפסד טכני (ומבזבז לי את הזמן).
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקארלט מאנטו.