אתם זוכרים את כל הפוסטים שכתבתי כאן לפני כמה שנים על כמה שאני לא שונאת גברים למרות כל הדברים שהם עשו לי?
אז... שיח פמיניסטי הצליחו . אני שונאת גברים.
לא סובלת את ההתנהגות שלהם ולא את איבר המין שלהם.
שתי המסקנות האלה הוסקו ממקרים שונים לחלוטין, דרך אגב.
אז כמו שצינתי לפני כמה פוסטים, התחלתי עבודה חדשה. אני ממש אוהבת אותה.
אני חושבת שמעולם לא אהבתי עבודה, בטח לא ככה. אחרי הכל, אני באה מהצבא.
ובעבודה החדשה הזאת, אני מתלבשת יפה. ממש יפה.
אז כל גבר בן 40+ חושב שנכון להזכיר לי כמה אני יפה. או לשאול על הקעקוע שלי. או באופן כללי לבהות בי. דיי.
איכס. לך.
המראה שלי כמובן לא פסח על עובדי המקום והסביבה, ויצא שאיכשהו חילקתי את המספר שלי לשני בחורים שונים.
אני לא יודעת להגיד לא לגברים.
האחד, חמוד ממש אבל(!)
הכל ממש מוזר איתו.
הוא בדואי. חצי. בסדר, זה מספיק. אני למדתי כבר לא להכניס ראש בריא למיטה חולה בקטע הזה.
הוא בן 30, שזה ממש גבולי.
והוא גרוש+1 שזה הדיל ברייקר.
חבל.
השני, חנון מוזר שביקש ממני היום את המספר שלי בפתק שהוא כתב בפלאפון(??). מרוב מבוכה נתתי לו.
כוסעמק.
ובקשר לזין... זה פשוט מגעיל, אוקיי? לא מושך אותי בשום צורה.
זה דומה לולד של מכרסם.
שלא נדבר על זין לא נימול. הוא כמו מכרסם גדול יותר שלא יוצא מהמחילה שלו. או גרב ישנה.
משהו אקורדיוני לא ברור כזה.
ולא מרגישים את החדירה. יש יותר מידי עור פשוט.
גם כוס זה לא להיט. חוץ משלי כמובן.
אבל השילוב של שני הדברים זה פשוט בלתי נסבל.
היתי מאוהבת בגברים. מתאהבת בכל אחד שאני רואה, שחולף על פניי ברחוב.
רומנטיקנית חסרת תקנה שרק רוצה ללכת יד ביד ברחוב ולחייך ולשבת על החוף ולשתות יין.
עכשיו אני רוצה לשים אוזניות, לעשן פייסל ושלא יגעו בי יותר מידי. או בכלל. במיוחד בתחבורה ציבורית.
הצילו, איך מתחילים עם בנות?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
סקארלט מאנטו.