"Fear is like faith: it ultimately creates what at first it only imagined" Harold C. Goddard
משהו שנתקלתי בו במאמר אקדמאי משעמם במיוחד. קראתי את המשפט ואז קראתי אותו שוב, ושוב... ושוב. קצת כמו איש טובע בסערה שדמיין לעצמו קרש קטנה שאפשר להאחז בה, באופק. זה מצריך מחקר קצת יותר מעמיק, אבל אני סבורה כי 95% מהמעשים שלי (וכפועל יוצא- מהחיים שלי כפי שהם נראים עכשיו) ומהבחירות שאני עושה בחיים שלי מונעים על ידי פחד כזה או אחר. כשאני מנסה לדמיין איך החיים שלי היו נראים לולא הפחד הזה אני פשוט לא מצליחה. כי זאת כבר לא תהיה אני, אלה יהיו חיים של מישהי אחרת. אז כיצור ראציונאלי (פחות או יותר) ממש מתבקש שבשלב הזה אני אבעט לעצמי בתחת "נו, תפסיקי כבר לפחד וצאי לעולם". אבל איפה העולם הזה? האם אני מקור הפחד או שהפחד הוא המקור שלי? זה משנה בכלל? אני לא יכולה להצביע על הנקודה הספציפית בה הפחד נגמר ומתחילה אני, ואולי נקודה כזאת לא קיימת בכלל.
חייב להיות פתרון, אבל פתרונות תמיד מצריכים אנרגיה יתרה ולי. פשוט. אין. כוח.
כינוי:
לא יפה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
