יש לי הסכם עם עצמי שאם אני לא אגיע לחיים שאני רוצה בגיל 27 אז אני אהרוג את עצמי, בעדיפות בתאריך 22.02.22, סתם כי זה תאריך יפה (כנראה יהיו בו גם הרבה חתונות אז זה קצת בעייתי לתכנן התאבדות ביום הזה).
וב"חיים שאני רוצה" הכוונה היא לא להיות כבר אחרי כל החרא ולצאת לפנסיה, אלא לפחות שבגיל הזה אני כבר אחווה זוגיות ולא אהיה בודדה.
well, אני עדיין לא בטוחה שאני לא אעשה את זה. לא באתי מרקע קשה ולא חוויתי טראומה משמעותית (אלא אם מורידים את המקרה שבו אחד מהמורים בכיתה ג' ממש השפיל אותי מול כל הכיתה). הקטע הוא שפשוט לא מצאתי משמעות לחיים שלי. בעיקרון אין להם משמעות, ואני חושבת שלכל בן אדם יש בחירה חופשית עם מה שאפשר לעשות בנידון - או לחיות בכל זאת או להחליט שזה לא מתאים ולהתאבד.
אני אוהבת את כולם באופן כללי, אבל וואלה, אני לא מוצאת הרבה טעם להשאיר את החיים שלי כאן אם אני לא נהנית מהם ואם אני לבד בעולם. הייתי בהרבה מקומות בעולם, ואני יכולה לומר שראיתי הרבה ממנו. אין הרבה מה להציע עבורי בגזרה הזו. בסך הכל יוצא שאין לי מה לעשות כאן באופן כללי, וב"כאן" אני מתכוונת לעולם.
ולפעמים יש לי תקווה קטנה.
אני לא יכולה לספור את כמות הפעמים שחלמתי שאני בהריון, שאני מרגישה עובר בועט לי בבטן.
זה אף פעם לא חלום עליי עם ילד, זה אף פעם לא חלום עליי יולדת, זה אף פעם לא חלום עליי עם בן זוג.
זה תמיד חלום על משהו צומח לי בבטן, על חיים שאני מצמיחה בעצמי.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
fullmetalheart