אני, ורק אני. זה צריך לספק, לא?

מרזים -> אתה מרגיש קצת יותר טוב בנוגע לעצמך -> מחמיאים לך -> אתה מרגיש עם עצמך אף יותר טוב -> הביטחון העצמי עולה. 

ולעזאזל, היום הרגשתי כל-כך בעלת ביטחון שהסתובבתי בהכי חופשיות בבית הספר. רציתי לצאת כמה שיותר החוצה- כדי שכולם יראו אותי, ולא להמשיך להסתתר בכיתה. וקיבלתי כל-כך הרבה מחמאות. מכל-כך הרבה אנשים. אפילו כאלה שלא נחשבים חברים שלי. ופתאום לא פחדתי להביע את דעתי, לעמוד מול קהל ולדבר בהתלהבות. וגם אם עשיתי/דיברתי שטויות, זה לא הפריע לי כל-כך. לא הרגשתי שזה סוף העולם. זה פשוט... עבר. וזו הרגשה מדהימה. ואני מקווה שהיא לעולם לא תעלם (: 

ממתי אני נהנית להצטלם ולעלות כל כך מהר לפייסבוק?