אני, ורק אני. זה צריך לספק, לא?

את בית הספר. את הדקטטורה שיש שם. את המרכזת שכבה שלי. את המחנכת שלי. 

מה שכן, היא צודקת במשהו אחד- כשאני הופכת לאנטי נגד מורה ספציפית- היא גמרה אצלי, ולתמיד. 

*לעזאזל! מתי הספקתי להגיע לסוף כיתה י', ולהתחיל את המתכונות והבגרויות?! מתי כל זה קרה?! 

*אחרי שאני עושה ועוזרת ביום אחד לכל כך הרבה אנשים- מגיע לי גם. נכון?

*חחחחחחחחחחחח משעשע שכשאין משהו מסוכן/מטומטם/לא נכון בחיים שלך הם פשוט הופכים ל...משעממים. אבל טוב לי ככה. אז לא אכפת לי אם זה מעניין כאן מישהו או לא.