גאד.
אני עדיין לא מאמינה למה שאני הולכת לספר עכשיו...
אני מתעוררת, עושה לי קפה, יושבת.. הכל כרגיל, וזה נראה רק כמו איזה חלום רחוק.
אז אני לוקחת נשימה, מסתכלת במראה ונוגעת בצוואר, ורואה את השרשרת שלך על הצוואר שלי. אני מסתכלת בפלאפון ורואה את ההודעות ששלחת לי בלילה, ואני כבר ישנתי...
אף פעם לא פגשתי מישהו כמוך.
אף פעם.
אני לא מאמינה!
הבטחתי שאני יבדוק מתי הכרנו, בודקת, עוד שניה חוזרת אליכם עם תשובה... **עדכון- חחחחח צדקתייייי אתה חייב לי ארוחה בריבר!!! תחילת אפריל שנה שעברה כמו שאמרתי! עלק שנתיים**
ואחרי כל התכנונים,
ככה, בספונטניות מטורפת!
"היי מלא זמן לא דיברנו..."
"נכון בייב.. מה קורה?"
"אחלה.. שומעת מה את עושה היום?"
"בעקרון מחר יש לי חופש אבל אני חייבת ללמוד יש לי 2 מתכונות ועוד לא התחלתי"
"אז... רוצה אולי שאני יבוא אלייך? רק לשעה ככה?"
"מה? אה? אממ.. מה.. אה... סבבה"
כולי רעדתי, "אני לא מאמין שאני הולך סופסוף לראות אותך.."
ראיתי את האוטו מרחוק, הוא התקרב, אני כיוונתי אותך בפלאפון שומעת את המוזיקה שלך מעירה את העולם.
האוטו עצר.
פתאום האורות נכבים, הדלת נפתחת, עוד שניה הרגשתי שאני נופלת.
אתה יצאת, לבוש בג'ינס וחולצה מכופתרת.
הסתכלנו שניה אחד על השני בקושי מאמינים וקפצתי עליך עם חיבוק ענקקקקקק שלא נגמר
הלכנו, טיילנו "כל כך שקט פה... זה מדהים" לא הפסקת להגיד כל הזמן
ישבנו על הספסל באמצע הגן המדהים הזה, מדברים, צוחקים, שרים, שמים זין על העולם ועל כל מה שהוא חושב.
"אני מת לנשק אותך..."
ואני רק ליטפתי לך את השיער והסתכלתי איך העצים מסתירים את הכוכבים.
"מי בכלל קבע את הגיל? איזה שאלה מטומטמת זאת בן כמה אתה? למה לא יכולים להיות 3 גילאים וכל אחד ששואלים יגיד אם הוא מעל או מתחת.."
ואני רק צחקתי וחיבקתי אותך.
"על מה את חושבת?"
"הרבה דברים..."
"כמו מה למשל?"
"סתם על איזה שיחה שהיתה לי היום"
"ומה עוד..?"
"כל מיני.." אמרתי וחייכתי אליך
אם רק היית יודע מה הלך לי בראש באותה שניה...
"אני לא יודע למה פחדתי מזה. את בדיוק כמו שדמיינתי אותך. בדיוק. אין דאגה בעולם איתך"
ואני רק חשבתי על השיחה שהיתה לנו לפני כמה שבועות..
"אני מודה שאני מפחד לפגוש אותך"
"מפחד??? למה!? ממה יש לפחד?"
"אני מפחד שאני לגמרי יתאהב בך.."
"אבל למה אתה צריך כלכך לסבך את הכל? אני אוהבת אותך ואתה אותי, למה אנחנו לא יכולים פשוט להיות ביחד? ואני לא מדברת בכלל על קטע רומנטי, אבל אתה כמו נפש תאומה"
ואתמול בלילה, מתחת לכוכבים...
"ידעתי שזה יקרה. חשבתי שזה אולי יעבור עם הזמן, אחרי שלא דיברנו כל כך הרבה.. את זוכרת שסיפרתי לך שאני מתחיל להתאהב בך? אני הייתי בטוח שאם לא נדבר זה ישתנה.. ו... אוף זה לא. טוב יאללה די אני מדבר שטויות אני עייף עזבי, אל תתייחסי אליי"
הגיעה השעה, היא התקשרה כולה בפאניקה רדומה, היה אפשר לחתוך את המתח שלה בסכין.
הלכנו מחובקים והגענו לאוטו שלך, פתאום זה נראה כלכך מהר...
לא רציתי לעזוב אותך.
"אני לא מאמין שאת הולכת... זה לא קורה.. אני עדיין בטוח שהכל היה חלום"
התחבקנו וזה נראה כמו נצח. יכולתי להשאר ככה לתמיד...
אבל הלכתי.
אני חושבת על זה ועדיין לא יכולה להאמין שזה קרה.
זה היה מושלם, בדיוק כמו שזה צריך להיות. בדיוק. אף פעם לא היה לי כלכך מושלם...
אני יודעת כמה שאתה שונא כשאני אומרת שדברים הם מושלמים, אבל זה המושלם שלי, אני אחליט מה מושלם בשבילי.
ועד הפעם הבאה...
אני אוהבת אותך רובין קייסי.
The butterflies are creeping through my spine
בבלוג זה
בכל הבלוגים
