כמה נדוש לבוא ולהגיד לקראת סיום של בלוג "עברתי המון, השתנתי" וכל השיט הזה
ובדיוק בגלל זה אני הולכת להיות מקורית ולהגיד
עברתי המון. השתנתי.
וכל השיט הזה.
כי מה עוד אפשר להגיד?
שנתיים וחצי לא הולכות ככה סתם..
רק מלקרוא פוסטים ישנים, מלראות על מה חשבתי אז, מה עמד במרכז החיים שלי לעומת מה שהיום... זה כבר אומר הכל.
הבלוג הזה היה שגרת חיים אצלי, הייתי רגילה לכתוב פה כל דבר שישב לי בלב או בראש, והיה הרבה.
הייתי לוקחת מצלמה למקומות רק כי ידעתי שאני יפרסם תתמונות בבלוג...
דרך הבלוג הזה הכרתי אנשים ששינו לי את החיים, וגם אם בשלב מסוים אולי הצטערתי שהכרתי אותם- אני מאמינה שהכל אבל הכל לטובה.
השנתיים וחצי האלה ויותר, הם הגיל שבו משתנים הכי הרבה אני חושבת. מילדה בת 14 הפכתי לנערה כמעט בת 17.
שונה, בוגרת יותר, חכמה יותר, עם יותר ניסיון חיים, פתוחה יותר, אמיתית יותר, שלמה יותר.
אז חשבתי וחשבתי איך לסיים את השנתיים וחצי המדהימות האלה...
והחלטתי לעשות סדרה של פוסטים אחרונים שכל אחד מהם יבטא את השינוי שעברתי בצורה שונה.
אין לי מושג כמה פוסטים זה יקח, אולי רק שניים, אבל מי יודע לאן דברים יתגלגלו..
כי ככה זה בחיים,
אתה זורק כדור לכביש ומשם...
הכל תלוי בגורל.
הכדור אולי ימשיך ויתגלגל שעות עד שיסטה לדשא.
הכדור אולי יעצר על ידי אבן.
הכדור אולי יגרור אחריו ילד שירוץ לתפוס אותו וידרס על ידי אוטו.
מה שאני מנסה להגיד זה שתכלס- לך תדע.
החיים מלאים בהפתעות, ואני חושבת שזה הלקח הגדול והמשמעותי ביותר שלמדתי בתקופה הזאת.
בקרוב יהיה הפוסט סיום הראשון ועד אז...
3>
כן זאת אני חח
בבלוג זה
בכל הבלוגים
