אופטימית...אממ?
|
| 3/2009
למאן דהוא היקר:
המכתב הזה הוא מכל אחד לכל אחד אחר,אין צורך בשמות,מפני שאף אחד לא באמת מכיר אף אחד בכל מקרה.
לשמות אין מי יודע מה משמעות. העולם מורכב כולו מזרים.מיליונים על גבי מיליונים.כל אחד זר לכל האחרים.לפעמים נדמה לנו שאנחנו מכירים אנשים אחרים,במיוחד אלו שאליהם אנחנו אמורים להיות קרובים,אבל אם באמת היינו מכירים אותם,למה אנחנו מופתעים לעיתים כלכך קרובות מהחרא שהם עושים? כאילו,הורים תמיד מופתעים ממה שהילדים שלהם יכולים לעשות.הם מגדלים אותם מאז שהם תינוקות,מבלים איתם מדי יום ביומו,חושבים שהם מלאכים, ואז יום אחד מגיעים שוטרים הביתה ואומרים,היי,נחשו מה,הורים?הילד שלכם בדיוק ריסק לילד אחר את הגולגולת במחבט בייסבול.או שאתה הילד ואתה חושב שהכל ממש בסדר ואז יום אחר הטיפוס שאמור להיות אבא שלך אומר 'שלום,שיהיו לך חיים טובים.' ואתה חושב ,מה זה,לעזאזל?אז שנים אחרכך ,אמא שלך מגיעה לגור עם בחור אחר,והוא נראה בסדר,אבל אתה חושב לעצמך ,אוקי,מתי זה יבוא?אלה החיים.
החיים זה תמיד לשאול את עצמך,מתי זה יבוא?מפני שאם זה לא בא כבר הרבה הרבה זמן,אתה יודע שזמנך הגיע. כל טוב ,מי שלא יהיה.
קטע מתוך הספר :בלי לומר שלום /לינוור ברקלי
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
