אתמול הסעודה לא הייתה בבית של דודה שלי כמו שחשבתי, אלא היא הייתה בבית הכנסת...
וואי ואני הרגשתי כ"כ רע...עם החום שהיה לי, אתמול בערב הוא עלה לי ל-39 מעלות. הרגשתי שאני פשוט רותחת.
ראיתי שם את בן דוד שלי שאני רואה אותו פעם בשנה...
אוף...לפעמים חבל לי שאנחנו, הבני דודים, לא ממש קרובים
אותו בן דוד זה בן דוד שהכרתי לפני 4 וחצי שנים...מתי? כשאחיו התאום התאבד אז הכרנו בהלוויה
כן..חרא של עולם
הייתי בת 12 בערך, הוא ואחיו התאום ז"ל היו בני 19 ואני בחיים לא הכרתי אותם
למה? כי דוד שלי <אבא שלהם> ואמא שלהם התגרשו כשהתאומים היו בני 5 <לפני שנולדתי> ועכשיו לדוד שלי יש משפחה חדשה עם שלושה ילדים <שאותם אני כן מכירה כמובן חח> אז למה שיטרחו להגיד לי שיש לי בני דודים תאומים אם אפשר לחכות שהם ימותו?
אוף..וגם עכשיו, אחרי שהכרתי אותו, אנחנו בכלל לא בקשר...אני אפילו לא יודעת איפה הוא גר
אתמול בבית כנסת התחלתי לדבר שם עם איזו בחורה, שגם לה קוראים שני, ובסוף התברר שהיא חברה שלו חחח
ועכשיו בקשר להיום...
חזרנו מבית העלמין..היה פשוט זוועה!
דודה שלי <אמא של בן דודה שלי ז"ל> כמעט התמוטטה שם, וסבתא שלי...שיואו זה היה נורא
הכי מוזר זה ש...אפילו לא בכיתי \:
רק כשראיתי ככה את דודה שלי אז ירדה לי דמעה וגם זה בקושי...
היו שם עוד כמה משפחות של חלק מההרוגים בפיגוע ובסוף היה ת'חלק הזה של הדיבורים...שהמשפחות מדברות על זה שנהרג להם
קיצר..הייתה שם אשתו של אחד ההרוגים
בת 27, כבר אלמנה, יש לה ילד בן 8 עוד מעט ותינוקת בת שנתיים
הילד עמד לידה, בזמן שקראה את שכתבה על בעלה ז"ל ואז הוא כבר לא יכל יותר והתחיל לבכות אז אחד הגברים שם פשוט תפס אותו וחיבק אותו.
זה הרגע שממש התחלתי לבכות.
ואז אחותו של ההרוג גם אמרה כמה מילים וכשהיא התחילה לבכות הילד הקטן בא וחיבק אותה..הוא כזה חמוד!
להיות בן 8 ולאבד את אבא שלך...ואחותו הקטנה בת השנתיים, וואי אני כ"כ מרחמת על הילדים האלה :(
אח"כ נכנסנו לאוהל, שהקים הנמל בבית העלמין
שם הייתי עם הבן של בת דודה שלי
הוא כזה מושלםםםםםםםםםם
חחח עוד מעט הוא בן 3...חח
אחרי בית העלמין אני ואמא שלי הלכנו ישר לרופא
הוא נתן לי להישאר בבית גם מחר ומחרתיים...נייס
אבל אני מרגישה ממש רע...לא זכור לי מתי בפעם האחרונה הרגשתי ככה
מבאס \:
יומטוב משמשים מיובשים שלי
השעה 22:32
הלכתי לישון נראה לי בסביבות 15:00 אחרי שהתרופות השפיעו עליי כ"כ חחח
קמתי לפני שעה, אחרי שהיה לי רגע קצת מבהיל:
יש לי קטע מוזר כזה, שכשאני ישנה, אז אני יכולה לשמוע כל מה שמדברים לידי, ואז כשאני אקום, אני אזכור את זה כחלום חח באמת!
קיצר ישנתי, וכמובן שהדלת שלי הייתה סגורה, ומה שמעתי?
אמא שמדברת על הבן שלה, שהיה בגבעתי והתאבד אחרי שדיבר איתה בטלפון ואמר לה שלא מבינים אותו בבסיס וכו' וכו'...
היא התחילה לבכות..ואז פתאום גם אני התעוררתי בדמעות כי ישר חשבתי על אחי :(
מסתבר שזה היה איזה ראיון ב"משעל חם" עם איזו אמא, שעוד שבועים יש לבן שלה אזכרה.
וואי...כ"כ כאב לי עלייה \:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
