אז אתמול, שזה כבר שלשום עפ"י השעה, יום שבת, היה לי יומהולדת 17.

קצת באסה..ערב תשעה באב וזה...

אז לא עשיתי שום דבר מיוחד

גם לא היה לי מצב רוח

בצהריים נסענו, אני, אמא ונוגה לבי"ח לבקר את סבתא

היא זכרה את יום ההולדת שלי ואמרה לי מזל טוב :)

הכי הרג אותי אתמול היה שהיא, במצבה, דאגה לכל המשפחה ורק לא לעצמה

זה מה שבעיקרון מכניס אותה למצבים האלו...הלב שלה הרי חלש והיא מדאיגה את עצמה יותר מדי

הכי הצחיק את כולנו שכאב לה על זה שנתפסו לדודה שלי הכתפיים בגלל המזגן

חחח שתהיה בריאה היפה הזו על מה היא חושבת =)

אז מחר היא תעבור את הצנתור שהיא הייתה צריכה כבר לעבור

עלק אמא שלי אמרה לי שצריך "להפוך לה את הלב" חח אני לא יודעת איך היא הגיעה לזה..אבל תאכלס עושים לה הרדמה כדי לעשות לה שוק חשמלי ולעורר את החדר בלב שדי רדום כרגע שגורם ללב לפעום מהר יותר =\

אז זה בעניין סבתא שלי..

היום (שזה כבר אתמול חח) הכנתי צהריים לי ולאחי הקטן כי אמא שוב נסעה לסבתא שלי 

חח פעם ראשונה שאני במטבח בערך..

פירה וקבב...גם משהו, לא?

צל"ש לי :)

מממ בקשר ליומהולדת שלי, בקשר לנוש

מסתבר שהוא באמת חשב שהיומהולדת שלי ביום שישי =\

זה פגע בי...

בשבת בצהריים הוא דיבר איתי וכתבתי במסן: "מזל טוב לי :) "

אז הוא שאל אותי: "מה התאריך היום?" ועניתי לו..

אז הוא אמר לי: "חשבתי שאתמול היה ה-13" (יענו ביום שישי) "תהיי בריאה, אז למה לא הערת לי כשאמרתי לך מזל טוב מוקדם?"

אמרתי לו: "סתם.."

אוף..

כולם אמרו לי שהוא פשוט לא שווה אותי אבל מה פתאום? למה שאני אקשיב לכולם? לאמא שלי (למרות שהיא לא יודעת מי הוא באמת אבל שיהיה...היא בכל זאת צדקה בהכל), לחברות שלי, אוף!!!!!!!!!!

כשהיינו ביום שבת בקפלן אז לאחי הייתה הפסקה בבסיס..הוא התקשר לאמא שלי לשאול מה העניינים והיא הזכירה לו שיש לי יומהולדת

מסתבר שהוא לגמרי שכח מזה..חח

הוא ביקש לדבר איתי והוא אמר לי מזל טוב ושהוא שכח ואמרתי לו שלא נורא..

סיימנו לדבר. יצאנו החוצה לשתות משהו. הייתי עם אמא שלי, נוגה ואחת הדודות שלי.

קיבלתי הודעה. אני מתחילה לבכות

למה?

זו הייתה ההודעה:

"מצטער ששכחתי את היום הולדת...פשוט מופעל עליי פה המון לחץ וכואב לי שאני לא בבית עכשיו. שיהיה לך המון מזל טוב. אוהב המון"

זה היה מאחי...כמה דקות אחרי השיחה הוא שלח לי את ההודעה הזו

אני מבינה אותו...התחלתי לבכות ודודה שלי שאלה אותי למה אני בוכה וזה...הבאתי לאמא שלי לראות את ההודעה והעיניים שלה החלו גם הן להתמלא דמעות

החזרתי לו הודעה כדי שלא ידאג ושזה באמת לא נורא שהוא שכח את היום הולדת שלי כי אני מבינה אותו שעם כל הבלאגן של ההתנתקות אז זה לא פשוט לו

"כואב לי שאני לא בבית עכשיו" זה המשפט ששבר אותי

ביום שבת יצא לי לבכות המון

מ-12 בלילה של יום שישי שאז כבר התחיל היומהולדת שלי, דיברתי עם עדי ואז בגלל כל העניין עם אמא שלי התחלתי לבכות

וגם כל התקופה האחרונה וכל זה..

אח"כ הלכתי לישון..

ביום יצא לי לבכות בבי"ח כמו שכתבתי למעלה..

חזרנו..הלכתי לנוח קצת, הייתי במיטה והתחלתי לבכות אז ירדתי קומה למטה אל קיקי

חזרתי ממנה..נכנסתי להתקלח והתחלתי לבכות

לא יודעת מה נהיה איתי...גם עכשיו כשהקלדתי את ההודעה שאחי כתב לי אז ירדו לי דמעות

אני כ"כ ריגשי =(

אז זהו...כבר50 דקות אחרי חצות

ההתנתקות החלה...יוצאים לדרך? סוף הדרך?

אין מה לעשות...אני בעד מתוך אינטרס..זה נכון..כדי שאחי החייל יעוף מהאיזור

אבל באמת שכואב לי עליהם =(

שרק יעבור בשלום..זה הכי חשוב