היום בהכנסה של הספר תורה, באמת שלא ידעתי מה אני מרגישה.

אם את הדמעות שמילאו את עיניי, או אם את החיוך שעלה על שפתיי

מה שבטוח, זה שנשברתי כשראיתי אותה נשברת, דודה שלי, שפרצה בבכי כשכולם החלו לרקוד סביב הספר

תורה החדש.

הבטתי בה תוהה...עצב מסמלות דמעותייה או שמה מתוך שמחה מרובה הן?

הכנסת ספר תורה במקום חתונה..חתונה שהוא לא הספיק לקיים...עד שהוא החליט שהוא רוצה להתמסד..להכיר מישהי רצינית, לעבור לדירה משלו...

פרחים שנובלים

לא ניתן לשקם

אנשים שבוכים

לא ניתן לנחם

אך אנו שנשארנו

אנא ננסה

לעשות שיהיה

פחות מכל זה

את הטוב נשמר

ואת הרע נגנה

ואת כאב הפגיעה

נזכור וכך יהיה

אני לא יודעת מאיפה זה בא לי עכשיו..אז אל תנסו להבין

אולי משהו מבפנים..אינני יודעת

והכתיבה שלי היום די שונה, אני מניחה שקל להבחין בזאת.

מאות אנשים צועדים מאחורי ספר התורה

אנשים, שחלקם מהמשפחה, חלקם החברים, וחלקם האחר הוא אנשים שהתאספו בדרך...זו מצווה כך אומרים

רק שהנשים לא ירקדו ליד ספר התורה "שלא נדע" אנחנו טמאות, שמעתן? אחח החרדים האלו..אבל כל אחד באמונתו יחיה

אני לא יודעת מה מטרת הפוסט...מה עומד מאחורי כל ההשתפכות המבורדקת הזו

אני סתם מחכה שהשיר ירד

"thinking of you"

של ATC

השיר שאלכס לא מפסיק להשמיע לי...

אני מקווה שניפגש בתחילת השבוע

יש לנו טיול שנתי ראשון-שני-שלישי לאילת ואני וחברות שלי לא יוצאות

אז אני ואורטל ניפגש עם אלכס ויוגב, ככל הנראה

מקווה שהוא ירגיש טוב..הוא חולה כרגע =\

מחר הטקס של אחי לקבלת הסיכה

אני כ"כ מחכה לראות אותו כבר...אחרי שלושה שבועות

מחכה כ"כ שיבוא הביתה עמנו בחזרה

מחכה כ"כ להראות לו את התמונה של אלכס..להראות לו שהוא מכיר אותו כמו שאלכס אמר

מחכה כ"כ...מחכה למחר