אני אחרי ריצה מעייפת ומקלחת שבזכותה התרעננתי קצת.

אני הולכת למיטה, לישון לפני הבוקר שמחכה לי מחר עם הילדים-בייביסיטר.

ואז המחשבות צפות...והדמעות איתן...אז אני קמה לכתוב פוסט.

למה? כי הרבה זמן שהמצב חרא ואני לא מדברת על זה..לא פה בכל אופן..

ואני מתגעגעת! ואוהבת אותו! אחי הגדול, שנמצא שם, ואנחנו פה..והיי איזה יופי..אני שוב בוכה :(

כשזה נוגע לאחים שלי, בייחוד הגדול שבצבא, אני יכולה להיות הכי רגישה בעולם

כשהוא התקשר היום יותר ממה שהוא מתקשר ביום רגיל, זה הלחיץ...אתה לא יודע מה לחשוב..קרה משהו? אני לא יודעת מה...זה מפחיד, כן, זה מלחיץ רצח!

אחי במלחמה שמתנהלת בדרום..מלחמה שמשום מה נראה לי שקצת שכחו ממנה מהסיבה שמתנהלת מלחמה גדולה יותר בצפון

כמו שכבר אמרתי היום, שה' יסלח לי על מה שאני אומרת...אבל "בזכות" חטיפתו של גלעד, העבירו את אחי מהגליל לרצועת עזה.

להגיד שזה מזל? לא יודעת...אבל אני "שמחה" שהוא שם כבר שלושה שבועות ולא בגליל, עם המראות שראינו שם היום.

אני קמה בבוקר. רוצה לפתוח את המייל בוואלה..אבל לא! באדום דם בצד שמאל של העמוד: "לחימה בצפון" "נחטפו שני חיילים" לא זוכרת איך בדיוק זה היה כתוב. אבל זה היה מזעזע.

ואני חושבת לעצמי..אומרים שוואלה..ההתנתקות לא עזרה..שליברמן צודק.

מה? להגיד עכשיו שלא עשינו בשכל כשהתנתקנו? היינו צריכים לתת לעוד חיילים למות שם? מה אפשר להגיד עכשיו? שום דבר לא יעזור. אז זה לא משנה..

"ישראל ממשיכה לתקוף מהאוויר ומהיבשה" זה מה שהולך עכשיו..מה ששומעים בחדשות..

כל היום החדשות..וזה יותר מלחיץ..אישה מתראיינת ברדיו ושומעים מעלייה מסוק מפציץ בצרורות..ומרגישים שהם שלווים כאילו שהמצב בסדר גמור.

איך? איך הגענו לימים שאנחנו "רגילים" למצב הזה?

אז מה עכשיו? להיכנס שוב ללבנון? עד שיצאנו משם..ההרוג האחרון כבר נפל שם...עכשיו עוד...עד מתי?

בצבא אסור להשתמש בביטוי: "עד מתי?"

אסור להם להראות שקשה להם

להם הכי קשה...והכי כואב לי עליהם..החיילים..ואחי במיוחד..נו דיייייייייייייייייייייייייייייייייייי שמישהו יחזיר אותו כבר הביתה! הוא כבר שלושה שבועות אוכל שם זין! סליחה על הביטוי אבל ראסמי...

אני רוצה שהוא יכנס מחר בדלת..ואני אחבק אותו..ואומר לו כמה שאני שמחה שהוא בבית..כן..הוא ישמע את זה ממני.

אבל שיחזור כבר!

אמר לנו בהתחלה של היום שאין מצב שישחררו אותו מחר הביתה

מאוחר יותר הוא אמר שיכול להיות שכן

אשלייה? מקווה שלא

די! תחזור!

אוהבת...