dissonance

זה מוזר כמה הייתי שונה לפני ארבע שנים.

כמה בזתי לקונפורמיסטיות בלי להבחין שאני חלק מקונפורמיסטיות אחרת.

הילד המתבודד, מדוכא, יעני חושב ואינטילגנט, אנטי-חברתי ובעיקר מתיימר להיות משהו שהוא לא התחלף בנער ממוצע, חברתי, זורם עם הנורמות ובעיקר חי בשלום עם מי שהוא.

זה נחמד להשקיף לעבר בגיחוך כזה ולהרגיש מפוכח יותר מפעם.

גם אם עוד שנתיים אסתכל על עצמי הנוכחי כאידיוט מנופח ויהיר - זה בסדר.

זה חלק מהעניין של להתבגר - אני משער.