שלושה דברים עיקריים מרכיבים את החיים- טעם, ריח וצבע. את שלושתם אני מוצאת בכל דבר לאחרונה. אולי לא את כל השלושה באחד, אבל בטוח קומבינציה כזו או אחרת.
לפני כמה חודשים לא ידעתי שאלה שלושת הדברים העיקריים שמרכיבים את החיים. חשבתי שהחיים מורכבים ממליון נוסחאות שנשזרות אחת בשניה בתוך מבוך מסובך של שאלות בלי תשובות. לא ידעתי שהכל כלכך הרבה יותר פשוט, שמח, שונה..
נגיד, הטעם של דגלי יום הולדת מלפני שנתיים שעוד תלויים על דלת. או הצבע של צמיד שנשכח ליד המיטה שלי. או הריח שיש ליום בו לא הרמת את הראש מדפי הציור לזמן שארוך מחמש דקות רצופות.
אז תרשו לי לספר לכם, אנשים רנדומליים שקוראים את הפלט שלי, שלא השתגעתי. אפילו לא טיפה. החושים שלי פשוט מוצפים.
העור שלי שזוף בכמה גוונים שונים, המוח שלי רץ בלי הפסקה, אני מתחילה את היום בחיוך ומסיימת אותו בחיוך. השגתי כל דבר שאי פעם רציתי בחיים. הכל. בלי פשרות, בלי עיקומים. החיים שלי נראים בדיוק כמו שקרן בת ה10 חשבה שיראו אם הצליחה לדמיין את קרן בת ה23. ואני יודעת ששום דבר לא יכול להפחיד אותי. אין לי שום בעיה לקפוץ מעבר לקצה, לרוץ הכי רחוק, לצלול הכי עמוק.
לאחרונה גיליתי שסבלנות משתלמת ושאין זמן שאמונה בעצמי לא מתאימה בו. למרות הכל, למרות שהוכחתי לעצמי שיש דרכים שמובילות הישר לתוך המקומות הכי גבוהים שיכולתי לכוון אליהם, אני בוחרת ללכת בדרכים הקצת יותר ארוכות. אלה שהנוף מהם עוצר נשימה. אלה שהייתי מתארת גם בטעם, גם בריח וגם בצבע. ללכת לאט עם חיוך, או מהר, כי זה הקצב של המקום, או בקצב שלי בדיוק. העיקר ללכת. 

תסמכו על אחת שברחה מהכל וחזרה לאותה השלולית של בוץ שניסתה לעקוף- החיים כלכך גדולים ויפים במקום שחלמתם עליו. עזבו הכל, לכו לשם.