באמנות קיימות שתי גישות עיקריות
- ייצוג/חיקוי המציאות כפי שהיא נראית.
- התרחקות מהמציאות, סיגנון ופישוט (הפשטה)
מידת הריאליות של הנושא אינה קשורה בהכרח למידת הריאליזם של היצירה.
ריאליזם – תיאור היצירה כפי שהיא נראית לעין. הצגת העובדות בדרך אמיתית, ללא רצון לאידאליזציה (מבלי להסתיר את המכוער).
לדוגמה:
פייטו פרוג'ינו על הקפלה ברומא – ישוע מוסר את המפתחות לפטרוס 1481
מציאות פיקטיבית לחלוטין, ישוע מוסר מפתחות לשמיים (מלכות שמיים). הייצוג הוא ריאליסטי, למרות שהמציאות היא פיקטיבית. המפגש מתרחש לפי הברית החדשה בקיסריה. ההצגה היא של ירושלים. גם ירושלים לא נראית כפי שהיא נראית במציאות – זוהי העיר האידאלית, אותה מפנטזים אנשי הרנסאנס.
ודוגמה למקרה ההפוך:
פיט מונדריאן - העיר ניו יורק
מונדיראן בוחר בנושא ריאליסטי לחלוטין - העיר ניו יורק – עיר חיה ונושמת. אבל סגנון התיאור הוא מופשט.
מה דעתכם על הקשר שבין הסגנון והנושא באמנות?
איזה סגנון אתם מעדיפים, ואילו נושאים?
בבלוג זה
בכל הבלוגים
