שפוך לבך על הדפים

כמעט כולם סיימו היום את התואר. היה שמח, אבל בעיקר עצוב. מקנא בהם, בעוד שבועיים מתחילים קריירה (נהוג לקרוא לזה גם עבדות, אבל נתעלם לרגע מהעניין הזה..). אתגעגע אליהם, בטח לא ממש נשמור על קשר הדוק. מתחרט על דברים שלא עשיתי, שלא הספקתי, שפישלתי, בזמן הזה. מפחיד קצת להיות בנקודה הזאת כ"כ מוקדם בחיים, כשעוד זוכרים בבירור את ימי התיכון.

ואני, נותרו לי עוד קצוות לא סגורים, עוד כמה חודשים. ואח"כ אלך לי לדרכי המוזרה משהו, באי-וודאות רבה. מקווה לטוב.

אני גם שמח בשמחתם, אבל משום מה הם לא נראים לי מאושרים במיוחד.. מחכה להם עבודה קשה שם בחוץ. התחזיות אומרות שהרוב לא ישרדו, לא ירצו, ישחקו. אני לא יודע, בקושי מעכל שאנחנו בנקודה הזו. כ"כ הרבה דברים לא צפויים בהמשך הדרך.

שיהיה בהצלחה, חבר'ה. מחזיק לכם אצבעות.