רגע, מה?

שלום, קוראים לי ירדן ואני כותבת את הפוסט הזה במקום ללמוד למבחן בתנ"ך בעוד יומיים.

ואם אתם חושבים שזה ייגמר בעוד יומיים,יש לכם טעות. לא, זה נגמר בעוד משהו כמו שמונה ימים.

שמונה ימים,עד המבחן האחרון.

במתמטיקה.

חרא. בריבוע כפול מיליון.

כי סבא שלי יבוא היום, והוא מורה למתמ', ומאז כיתה ג' בערך אני לומדת איתו. אבל עכשיו, זה נגמר. די, אין לי כבר כוח להשקיע בחרא הזה. אין לי כוח לשבת שבועיים לפני מבחן במתמטיקה, וללמוד איתו, ולהרוס לי את כל היום, והחודש ובכלל.אני חושבת שאני יכולה גם בלעדיו.כלומר, אני מקווה. כי מקסימום, אני אכשל. אני חושבת שאני צריכה את הכישלון הזה. להתעורר, להבין שאם אני לא אעשה שום דבר כמו שקרה בחודשיים האחרונים, אני לא אוכל להגיע לשום הישגים חדשים, רק לרדת.וזה בסדר, כי אם אני ארד כל כך אז אני אדע להעלות את עצמי גבוה גבוה. תאמת שאני לא מחשיבה את עצמי למצליחנית שכל מה שהיא רוצה זה,נו טוב, להצליח.למה? טוב, דברי החוכמה של המורה שלי ניצן עשו את שלהם:"מצליחנות מובילה לבינוניות, המצליחן יעשה הכל כדי להצליח, אבל כשהוא יגיע לרמת ההצלחה הגבוהה ביותר שיש (כמו להיות התלמיד הכי טוב במתמטיקה, הערה שלי) הוא יידעך ולא ייעשה שום דבר אחרי ההצלחה הגדולה, לעומת המצוין שימשיך ללמוד גם אחרי שיגיע לפסגה, לא בשביל להצליח או בשביל אחרים, אלא בשביל עצמו, בשביל הידיעה וההנאה שבלמידת נושא מסוים". טוב, תאמת שאי אפשר לקרוא לזה ציטוט, זה יותר הרעיון של הדברים שהוא אמר בניסוח מחודש שלי. אבל לא נורא.

ומה שהוא אמר- זה כל כך נכון!

אני יודעת, כי הייתי מצליחנית- התחרות הקשה שלא באמת קיימת, הדיכאונות אחרי ה"כישלון" (בכוונה במרכאות, כי לא באמת היו לי כשלונות.רק ציונים שהם מתחת לממוצע האישי שלי), היהירות והבטלנות אחרי שהבנת שאין לך מה לעשות, הגעת לפסגה ואין שום ספק שאתה לא יכול להגיע גבוה יותר.ועכשיו, אחרי שמישהו ניסח את זה בצורה כל כך ברורה בשבילי, אני יודעת בדיוק מה השאיפות שלי להמשך החיים.

קודם כל, אני לא אעסוק בשום דבר שקשור למתמטיקה.מתמטיקה לא מסבה לי אושר וכמובן לא מוטיבציה להמשיך ללמוד את הנושא הזה. בכלל, בנוגע למתמטיקה אני מרגישה כמו תוכי. עובדת לפי שיטות שמראים לי. אני לא באמת מבינה את זה.

אני יודעת שתהיה לי עבודה שתגרום לי לאושר.

תהיה לי עבודה שיש בה אפשרות להתקדם ולפתוח טיפה את הראש, לצאת מחוץ לקופסה.

תהיה לי עבודה שאני אבין מה אני עושה בה, שאני אבין כל פרט ופרט ואהיה מסוגלת להסביר את הכל טוב.

אלה המסקנות שלי בערך.

שיט, שכחתי מהמבחן בתנ"ך.

אני שונאת תנ"ך. אבל זה לפוסט אחר.

שיהיה יום טוב ומוצלח, נא להתנחם בעובדה שבעוד פחות מחודש הסיוט נגמר, עד לראשון בספטמבר כמובן.

ירדן:)