רגע, מה?

היום, 3.6.10, הוא היום שבו היה המבחן האחרון בשנה, הוא היום בו נשארו רק עוד 17 ימים לחופש הגדול, ו-2 עד לטיסה שלי לדודים בארה"ב ולכיף הבלתי מוגבל:)

בנימה אופטימית זו, ארצה להגיד לכם שלום,

אז שלום,

שלום לתושבי הגאלקסיה נושאי המגבת ולכאלה שלא מבינים על מה אני מדברת. שלום לחייזרים ובני אנוש, לאוהבי ג'סטין ביבר וכמעט מלאכים.

שלום לפלסטיני שמקבץ נדבות ברחוב עזה, שלום לבנו שכרגע מתחיל בהכנת רקטה לתשוגר בסופו של דבר לישראל.

שלום לאנשים שמעדיפים להכיר בדבריהם יותר את האבא, וכאלה שמעדיפים להזכיר יותר את הבן, או במילים אחרות- שלום לשמאלנים ולימנים.

שלום לאנשים שהם בטוחים שהם גיבורי על וכאלה שאבדה להם התקווה לפני שנים רבות. שלום לילד שרק עכשיו נולד ולאישה שמסרבת למות.שלום לחיילי הצבא שעובדים קשה וקורעים ת'תחת כדי להגן עלינו מפני איומים חיצוניים. שלום לתורכי ששורף כרגע את דגל ישראל.שלום לאנשים שהיו במופע של ריהאנה וכאלה שזה לא מזיז להם את הציפורן.שלום ליפנים, לסינים, לטיבטים, לדרום קוראנים, לבריטים וגם לגרמנים.

ואולי בעצם מה שאני מנסה להגיד פה ה לא שלום במובן של "היי", אלא שלום. סאלם.

באמת שכבר נמאס לי.

נמאס לי ממלחמות שמתפרשות על שטח כלכך רחב ונוגעות בחיים של כולנו.מעימותים שתופסים חצי עיתון וחצי משידורי הטלווייה של אותו שבוע.מהשנאה. כל כך הרבה שנאה.נמאס לי ששואלים אותי "את שמאלנית או ימינית?", ואני לא יודעת לענות כי אני מבינה את שני הצדדים,הצדדים.נמאס כבר שיש שני צדדים.למה אי אפשר פשוט ביחד, מקשה אחת.וזה נכון להכל. כי יש כאלה ששרים "אני שונא הפועל", ומצד שני (שוב צד) "כולם שונאים ורק אני אוהב" וזה לא שאף פעם לא יהיו צדדים ואני מבינה את זה. וזה בדיוק הבעיה, שזה נדמה שאף אחד אחר לא באמת מבין את זה. והכל בגלל סכסוכים שנוצרו לפני כלכך הרבה שנים.הרי בנאדם שרוצה לרצוח ערבים, להטיל פצצה על עזה, צורח תמיד "מוות לערבים", לא יכול להבין שנכון שהוא פעיל בחמאס ועשה כמה מעשים נוראיים בחייו,אבל יש לו משפחה, ואשה וילדים רעבים בבית.ואוטובוס הוא יפוצץ בשבילם.

ומצד שני, הם פוגעים במדינה שלי, בחיילים שלי, באדמה שאני חייה עליה,ואני לא נכנסת לוויכוח אם היא שייכת לנו או שלא, הם פוגעים בילדים,באנשים שלא עשו כלום.

וזה נורא ואני לא מבינה כמעט כלום. למה אף אחד לא רוצה לדבר, למה אין הסכמים. למה הכל באלימות שגוררת אלימות.זה קשה לחיות שנושאים פוליטיים נכנסים לכיתת, ושוב מתחיל וויכוח, ושוב צעקות. אני לא יודעת אם אני אהיה חסרת צד גם כשאהיה גדולה אבל כרגע זה המצב.וזה קשה, כי להיות חסר דעה זה כמו להיות חסר שם בימינו.

אני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי כמו שצריך. ואם מישהו קורא את זה ויש לו צד פוליטי שכזה, אני רוצה הסבר. למה. למה אתה חושב כה, כי "אני שונא ערבים בגלל שהם ערבים מסריחים שמשתלטים על המדינה" זה פשוט לא מספיק לי.

יום נפלא ושבוע מצוין,

ירדן.

(אררג, נרדם לי התחת><")