רגע, מה?

שלום,

דבורים זה דבר מעצבן. אף פעם לא אהבתי דבורים. אני אוהבת דבש למרות שיותר מידי זה נורא (אל תנסו לקחת 8 כפות דבש, ניסיתי ולא אכלתי דבש לפחות חודש)

ה"זממממממ..."שלהם זה מפחיד, ואף פעם לא נעקצתי על ידי אחת.

עד ליום שלישי.(אוי לא, עוד משהו ליפול עליו ב"never")

ועוד מילא, ביד, בכתף, ברגל, אבל לא.בכף הרגל. המקום שדורכים עליו.

אז כן, דרכתי על דבורה. אבל זה לא היה אשמתי, היה דשא ולא ראיתי אותה.

בכל מקרה,זה היה נפוח, זה כאב לי (וגרד ברמות מטורפות)עד היום, וזה עדיין מגרד, אבל העיקר שלא הלכתי לבית ספר כל השבוע, מיום שלישי:)

בכל מקרה, ביום שלישי הקרוב אני בכפר הירוק, מצלמים פרויקט סיום בקורס קולנוע מהמצוינות,ופשוט...לא בא לי ללכת. בייחוד כשאני יודעת שהסרט שנעשה יהיה בינוני ומטה.ה הולך להיות נורא. ואין לי כוח לערוך, ולספוג חפירות מהמורה...ו..אין לי כוח. אני חושבת שכרגע אני מעדיפה שיעור אחרון בהבעה מאשר את זה.

דבורה תתקבל בברכה.כן, אני מוכנה לסבול את זה שוב, בכל מקום חוץ מהכפות רגליים והפנים, החוסר רצון שלי עד כדי כך גדול.

בכל מקרה, אני אסתדר שם ומקסימום הסרט יהיה גרוע במיוחד. חפיף.

עכשיו, עוד מעט נגמרת שנת הלימודים ואין מצב שאני מסיימת פוסט בלי התייחסות.

בשבילי לפחות, השנה עברה מהר כמו טיל, באמת. כבר שכחתי לגמרי את כל הלחץ של המבחנים, והסוף נראה קרוב כל כך, וזה כיף ןטוב, עש שיגיע חודש אוגוסט ואני ארצה את המסגרת הזו. אבל שנה הבאה לא הולכת להיות אותו דבר. ברור שזו עלייה בחומר שלומדים, אבל כלכך הרבה אנשים מהכיתה שלי עוזבים...בת,מאיה,רועי, נועה,הדר ואולי גם עפרי, ובטוח עוד כמה ששכחתי. ואלה לא סתם אנשים, אלו אנשים שהייתי איתם שנתיים באותה כיתה, זה לא צחוק. ואני אוהבת אותם ואני אתגעגע.ונכון שאומרים לי "נשמור על קשר", אבל תמיד יש את הפחד הזה, שזה לא יחזיק, עם כל הרצון הטוב. אז אני לא רוצה שהשנה הזו תגמר, כי הכל ישתנה אחריה.

אוף, זה נושא מה זה מבאס.

לילה טוב ושבוע מצוין,

ירדן.