רגע, מה?

היי

אין לי כוח לפאקינג כלום.
די, אין לי. עוד מעט אמא שלי תתעורר והיא אמרה שננקה ת'בית, חברה שלי רוצה לצאת לחגוג כי היא קיבלה מילגה,אין לי כוח לחרא הזה.

סיימתי לראות "מחוברים", רן שריג הדביק אותי בדכאון שלו

כן, הכל זה אשמת רן שריג.

סתם, אני אוהבת את כולם ב"מחוברים". גם את רן שיצא די חרא, וגם את דפנה שבתכלס היא ממש נשמה. וגם את לואיס, ערס פואטי אבל חמוד וחתיך למדי. וגם את דודו, שעוד לא הבנתי מה הקטע שלו. וישי, שהוא באמת מתוק. ואני וצה לבדוק אם ה"סולוטו" שלו יכולה לעזור לי במשבו, אני לא מוצה מהווינדוס שלי.

ושי גולדן!

הייתי מתה לשיחה איתו. ויש מצב. הוא דוד של ילד מכיתה שלי. שלא דיברתי איתו אף פעם בערך. אז אולי הסיכויים שלי לא משהו גבוהים.

קיצור, מבחן בביולוגיה יום ראשון, בוחן במתמ' יום שלישי ולא אמרתי לסבא אז אני צריכה ללמוד לבד. והדר רוצה שנצא כמו שכבר אמרתי, ולהיות הפאקינג דבק של המשפחה. ככה אני מרגישה, גם אם זה לא נכון.

יואו, הבעיות שלי הן בעיות של ילדה בת שלוש.מתאים לי.

ב"מחוברים", יש קטע ששי גולדן חוזר מארה"ב ואז הילדים שלו קופצים עליו. הוא מברך אותם ב"כפרות שלי!!!"

תודה לך, שי גולדן. תודה שגרמת לי להבין מה אני מפסידה. תודה שגרמת לי לקנא בילדים שלך.

אין לי כוח לכלום והמצב רוח במרתף.

מה בא לי לעשות עכשיו בכלל, הא?

כלום.

מיואשת. מעצמי בעיקר.