לילה טוב וזה..
2:45
הלוואי והכל היה יותר פשוט פה.אני לא מתכוונת למדינה או למצב החברתי או לוואטאבר,אני מתכוונת לזה שהייתי רוצה שיהיה מין כבל זה שיכול להתחבר למוח שלי ולשפוך בניסוח טוב וקולע את כל מה שיש לי להגיד.זה היה חוסך לי את הזמן הזה שאני רוצה לכתוב פה משהו ושואלת את עצמי:"אז... מה עכשיו?"
מה עכשיו?
אממ..אפשר לדבר על ההוא שבא לי עליו. או על ההיא שאין לי מושג מה קורה איתי לגביה.(כוסאמק).
לא..יותר מידי אנשים שאני מכירה פה..נקסט!
אפשר..תכלס שאני יכולה לכתוב פוסט שלם על ניב ולמה הוא כזה מדהים ולמה ידידות אפלטונית בין בן ובת אפשרית.אבל זה יצא משעמם. אני מכירה את עצמי.נקסט!
פוסט מדצים....לא, לא נראה לי. יותר מידי דברים לכתוב, אין לי כוח.אבל היה מדהים כ"כ ונהנתי מכל שנייה.
והוא אמר לי
לא לחזור אחור
אני יודעת שאין צודק ממנו.
והעבר רודף
ואני ממשיכה.
מקווה שההוא לא ייפגע..
and if i only could make a deal with god"
running up that hill
הגירסה של פלסיבו
נתקע לי בראש.
פלסיבו♥
מחנה מחנה אלון..
אני רוצה לעסוק במוזיקה.אני באמת רוצה.ואז זיו קיטרו שאל אותי למה לא להתחיל עכשיו, הרי בשביל מה יש יוטיוב? ואני יודעת שהוא צודק, אבל אין לי את הכלים הדרושים..לא מצלמה, לא דרך לייצר מוזיקה חוץ מהקול שלי ומהבס (שאני חייבת להודות שאני מנגנת לא משהו) ואני פשוט לא חושבת שזה מספיק.אבל אולי בעצם אני משקרת לעצמי.אולי סתם אין לי את האומץ.
נגעתי בשעון.הוא השמיע רשרוש של מתכת שנוגעת במתכת. הבנתי כמה שכחתי.מה עוד שכחתי.פעם, הרשרוש הזה היה מוכר...ועכשיו אני יודעת מה הוא אומר, אבל לא זוכרת את זה.זה קשה להסביר.
קונצרט בספטמבר. יוווהווווווו!!
החדר שלי מסריח.גיליתי כמה פירות רקובים בתוך איזה תיק.
נגמרו הרעיונות..משהו שתרצו שארחיב?
(יר)דֶנִי