רגע, מה?

2012-2008=4

עוד חודשיים בערך.אני הולכת לבכות מהחיים.

אז הנה פוסט כדי לא לשכוח:

אאאאאאאאאאאאאבא. אבאאבאבאבאבאבאבאבא.אבא.אבאבא. שלא תשכחי מה זה אומר. שלא תשכחי את המשמעות. אל תשכחי את האהבה, הרצון והנתינה האינסופית. שלא תשכחי את מה שלמדת. שלא תשכחי להיות ישרה-כמו-סרגל, בדיוק כמוהו. שלא תשכחי שכשאת מחייכת חיוך גדול זה החיוך שלו. אל תשכחי את הפנים. אל תשכחי שזה לא צריך להיות ככה, שגם לך צריך להיות אבא אוהב ודואג ומפנק וגאה בך, בעיקר גאה בך.

אל תשכחי שזה בסדר לקנא, אבל רק בזה. אל תשכחי שאם הוא היה פה הכל היה שונה

אבל הוא לאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא פהההההההההההההההההההההה.

קבור מתחת לשני מטר של חול ובטון, עוד מצבה שבטח כבר מוזנחת, עם אבן גדולה שמכריזה

יורם

יווווווו-רם. יורם. יורם. יורם. ככה קראו לאבא שלך.

ואל תשכחי שהוא ידע לתקן הכל. ואל תשכחי שהוא היה עושה לך סנדוויצ'ים לביצפר. אל תשכחי.

ואל נסי להיזכר בקול שלו, כי זה כבר אבוד מזמן.

ואל תבקשי רחמים.ואל תיהי חזקה, אבל תבכי רק על האנשים הנכונים, אותם אנשים שידעו שבעצם עדיף להתנדנד קדימה אחורה ולא להגיד דבר.

אבא! זו אני! אבאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא

בא לי לצרוח

ולקבל תשובה

אני פה! ילדה שלי, מתוקה שלי, אהובה שלי, כמה התגעגעתי כמה אני גאה בך, כמה גדלת, ואלוהים כמה שאת יפה.

אז הולכים לנחלת בנימין?

ואולי..לעבודה שלך?

ואולי לפארק הירקון?

או לצפון? לכינרת? לירדן.אף פעם לא היינו בירדן.

תגידי לאמא שאני אוהב אותה. תגידי לליאור לקחת תרופות ושאני גאה בה כ"כ ואני שומר על שלושתכן שלא תפגעו.

אל תבכי, ילדה שלי.אל תבכי.

אני מתגעגעת.אני לא יכולה...אני לא יכולה. אנילא יכולה אני לא יכולה.

אני לא מפחדת למות. למוות יש אוצר ששיך לי, ויום אחד המוות ישלם כי לקח לי אותו. אוהווו הוא ישלם. אני יעשה לו צרות.

אני אחיה. אני אחיה כל כך הרבה שהמוות כבר ירצה לבוא לקחת אותי ואני לא אמות. אני אחיה כל כך הרבה זמן שהמוות יציע לי את האוצר שלי בחזרה, רק שאבוא אליו כבר. אני אחיה. אני אחיה.

אני צריכה חיבוק מאיש גבוה עם משקפיים, שן אחת קצת עקומה, שכל ישר ושיער שהולך הצידה. ציפורניים מכוססות עד לבשר, אגודל ענקי בכף היד.ספר מד"ב ליד המיטה עם סימנייה מזהב טהור וסרט אדום. ורידים בולטים ברגליים, צלקת ענקית על הברך. צחוק מתגלגל וקוקס כחולות.שעון יד מרשרש שזוהר בחושך, אבל מורידים אותו בלילה כדי שלא יצבוט את אמא בטעות.

אבא.אבא.אבא.

לא לשכוח, היה פעם מישהו כזה. הוא לא יחזור.היית אהבת חיו.היית ונשארת.

דן.אני רוצה את דן. אני רוצה לשמוע את פעימות הלב שלו, אני רוצה שיחבק אותי חזק ויגיד שהוא אוהב אותי.אני רוצה להיות מכווצת כמו כדור בזרועותיו והוא פשוט יהיה שם.

שני.אני רוצה את שני. אני יכולה לדבר עם שני, אני יכולה לבכות לשני. אני יכולה לבכות והיא תדע בדיוק מה לעשות. היא מדהימה, הילדה הזו.

הדר.אני רוצה את הדר. הדר תדע להוציא אותי מהדכאון, לספר בדיחה מצחיקה ולגרום לי לחייך. היא יודעת לחבק.היא תדע לחבק אותי כשאבכה. וכן, אני קוראת לה הדר, ולא דקלו, כי היא הדר. פאר, עוצמה, כבוד, יופי.וטונה צחוקים.

ניב. אני גם רוצה את ניב. כי ניב לא ממש ידע מה לעשות, אבל הוא ינסה והוא לא יברח. וזה מה שחשוב.

לחשוב על ארבעת האנשים האלה עושה לי טוב.

אני מוקפתתתתתתתתתתתת באהבההההה

כן, ככה בדיוק. טונה אהבה.

:)

עוד חודשיים בדיוק- mark my words.