כל כך הרבה מחשבות רצות לי בראש.אני צריכה לדבר סחור סחור כרגע, להיות מפוקסת על הדבר שמפריע לי זה לא מה שאני צריכה כרגע. תחושת הטשטוש, הכלליות הזאת גורמת לי להרגיש רע, ואלי זה עדיף מלהתמודד עם מה שלא בסדר. אין לי איך לתקן את זה כרגע. זו ירידה לצורך עלייה.
אוי, על מה אני מדברת בכלל.
עקבתי אחרי כל סאגת האונס שהייתה פה בימים האחרונים. קראתי כל פוסט, וסביר להניח שאת רובן המוחלט של התגובות. אין לי כוח להגיד מה אני חושבת כי אני לא יודעת לגמרי מה אני חושבת כרגע (עוד תוצאה של טשטוש רגשות), אבל ההצפה הזאת של הנושא עשתה לי בעיקר רע. לא רק בחורים שגדולים ממך בעשר שנים יכולים לעשות לך צלקות אם את לא מוכנה. גם בחורים בגיל שלך מסוגלים לעשות את זה יפה יפה. וזה כל מה שיש לי להגיד בעניין.
את תחושת החופש הלא צפוי הרגשתי השבוע ברחוב. נסעתי באופניים בירידה, הרוח ליטפה לי את הפנים, כאילו מעודדת אותי לחייך ולהנות מהרגע. זה היה נפלא.
יש בי את התחושה הזאת שאני צריכה לכתוב, לפרק הכל, אבל אני לא מוצאת את המילים. אני עייפה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
