רגע, מה?

או לפחות ככה שמעתי.

אמא היום תהתה בקול רם איך זה שאני כבר "ילדה בת 18" ועדיין הפה שלי מצליח להתלכלך כולו בכתום כשאני אוכלת עוף ברוטב. שלא לדבר על פסטה בכלל. זה הצחיק אותי, כי המשפט הזה "ילדה בת 18", זה משהו שיצא לי לחשוב עליו ביומיים האחרונים. ילדה, מצד אחד, ו-18 שזה כביכול גדול אבל זה שטויות, המספר הזה פשוט לא מצליח להעביר את האיזון העדין ואת הקווים הרגישים בין כמה אני מרגישה בוגרת מצד אחד, וכמה עוד נשארתי ילדה מצד שני, ראו את מקרה העוף ברוטב אבל לא רק.

הייתי עם אמא שלי במספרה היום, חיכיתי לה כשהיא עשתה פן ויצא לי להסתכל על העוברים ושבים  דרך חלון הזכוכית הגדול ועברה שם מישהי בשכבה שלי שעברה בית ספר. היא לבשה כפכפי אצבע, מכנסון קצר בצבע לבן, גופיית ספגטי צמודה בצבע ורוד זוהר, השיער שלה חום עם גוונים בלונדיניים והיה לה תיק צד גדול שנתלה לה מהכתף. יחד עם האיפור, היא נראתה בת 21-22. זה לא שהיא לא נראתה יפה (למרות שגופייה בצבע כזה זה באמת הטרנד הכי מכוער של השנים האחרונות לדעתי) אבל תהיתי אם היא מודעת לעובדה שהיא נראית מבוגרת יותר ממה שהיא. אם היא עושה את זה בכוונה או שזה פשוט בא לה טבעי.

אני מנסה להגיד, התבגרות לא באה לי טבעי. כל הדרישות האלה שמצופות ממני בתור אישה צעירה זה פשוט.. לא בא. אין לי את הצורך (עדין?) לעבור את שלב ה-ג'ינס קצר- טישירט של הנוער העובד- סנדלים. אולי זה נשמע שיטחי אבל זה באמת משהו שבנות מדברות עליו וזה לא מעניין אותי בכלל ואני רואה איך יש דברים שהן מתעסקות בהם ואני לא והלוואי שהיה לי איזשהו טעם מינימלי בבגדים או בלא-יודעת-מה אבל באמת שאין לי. החברה הכי טובה שלי, שהיא בערך הבחורה הכי יפה ואלגנטית ומתבגרת-טבעי שאני מכירה, אומרת לי תמיד לעשות מה שאני אוהבת ומה שמרגיש לי בנוח. והיא צודקת, היא תמיד צודקת. אבל זה מרגיש לי שבאיזשהו מובן אני.. נשארת מאחור?

נשארת מאחור בזה אולי אבל עוקפת את כולן בעשור כשאני מדברת על מוות ואבל ואינסוף ופוליטיקה ועוד כל מיני דברים שגורמים לכיתה שלי להבין שאני חכמה והם לא מבינים מאיפה אני יודעת דברים, וזה לא שאני מתנשאת (אני כן, אבל..) אלא זה פשוט הפאקינג נוסח של החמשיר שיהיה לי בספר מחזור, משהו על זה שאני חכמה ואני באה עם צמה וחכמה עוד קצת:

"חטאה ביצירתיות יתר (חה!)

ירדן שלנו מאוד חכמה (אה, וואלה)

לרוב מגיעה לכיתה עם צמה (טוב, זה נכון)

עם אנגלית כבר ביא סיימה (זה עוד דרך להגיד שאני חכמה!)

ואת כולנו מקסימה" (גם אתם מקסימים אותי)

יא אללה, אני מעצבנת את עצמי לפעמים. אני פשוט צריכה להגיד תודה על כל מה שיש לי וזהו.

ובכל זאת, לפעמים אני אוהבת לקרוא את זה:

"כִּי בְּרֹב חָכְמָה, רָב-כָּעַס; וְיוֹסִיף דַּעַת, יוֹסִיף מַכְאוֹב." (קהלת א' 18)

אפילו בתנך הבינו שאין שכל אין דאגות.

ירדן