המשפט:"לא אכפת לי וזין על כולם" הוא בולשיט למרות כל ניסיונתיי להאמין בו באמת. אני פשוט לא קונה את זה יותר, בעיקר לא מעצמי. כי גם אם לפעמים זה נראה שלא, אכפת לי מהמבט של ההיא ואני לוקחת כל הערה "בונה" שנותנים לי לתשומת הלב. זה לא שלא ניסיתי להשתפר...רגע, מההתחלה, מה זה להשתפר בכלל? זה להיות קצת יותר כמו כולם. לדבר יותר ברור ולא למלמל. לשים עדשות. להדגיש חיצוניות. אז כמו שאמרתי, אין דבר כזה "לא אכפת לי וזין על כולם", זה בעצם שלושה דברים, א) חוסר מודעות עצמית ב) מרד במוסכמות החברה שנובע מתוך רצון אמיתי למרד ושינוי (אמנדה פלמר. פאנקיסטים.אנשים עם שיער כחול) ו- ג) מרד במוסכמות החברה כי הם מובילים זרם השונה מנפשו של אדם.לדעתי, ג זה הדבר הקרוב ביותר ל"לא אכפת לי וזין על כולם"- אבל הוא מלווה בתחושת מועקה ואי נוחות, שכן אין אדם זה מתכוון למרוד בחברה- הוא פשוט אחר ממנה, וזהו. עצם ההוויה של אדם זה היא מרד.
לפעמים אני תוהה למה הלחץ של כולם מסביבי משפיע עליי כלכך. למה בכלל יש לחץ, למה אני לא יכולה להיות כמו חברות שלי שכל הדברים האלה באים להן בקלות כלכך. אולי זה להתבגר, ואולי לא התבגרתי לגמרי עדיין. זה כזה דפוק, המרחק בין מה שאני מרגישה למה שאני משדרת החוצה. זה צועק חוסר ביטחון, חוסר ביטחון, אבל אני עדיין אני ואני לא רואה את זה משתנה בקרוב. לא יודעת אם זה טוב או רע. אני מרגישה שאני חוצבת את הדרך שלי. למזלי יש מספיק אנשים מסביב שמוכנים לקבל אותי גם ככה, למרות שרוב הלחץ בא מהם.
חוסר קבלה זה כנראה הדבר שאני הכי מפחדת ממנו. זה ה"היא סבבה, אבל.." וזה משתק. זה, וחוסר ביטחון בי ובגוף שלי. איזה באסה.
יצא לי קצת לא ברור, זאת לא הייתה הכוונה אבל אם להיות כנה זה די משקף את ההרגשה כרגע. לא ברור.
לפחות עברי לידר קולע בול כשצריך אותו:)
עולה מחר לשישה ימים של מחנה של הנוער העובד והלומד. מקווה לספוג קצת צחוק, קצת רוח תנועתית וביטחון.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
