רגע, מה?

בסוף אני היחידה שצריכה לחיות עם הבחירות שלי. בסוף, כל יום נגמר במיטה כשהחושך מציף למעלה את כל המחשבות, כל הטעויות, כל השמחות הקטנות והאושר וגם את כל מה שהייתי צריכה לעשות אחרת. אני רוצה לישון טוב, להרדם עם חיוך ולדעת שהיום הייתי המקסימום שאני יכולה להיות. שהיום, האנשים שהייתי איתם יצאו בהרגשה טובה. שעשיתי את כל הבחירות הנכונות כדי לשמור על עצמי בעיקר וגם על אנשים שקרובים אליי אם אני יכולה. 

אבל זה לא תמיד ככה. אני פוגעת בלי כוונה באחרים או שאני פוגעת בעצמי. קורה שאני מוותרת על עצמי לטובת אחרים. לפעמים המחשבות כל כך רועשות שבורחת לי השינה, לפעמים הפחד משתק והעייפות נכנסת וככה אני נרדמת לחוצה, אלו לילות של חלומות רעים. בסוף זה עובר, הלילה הופך ליום ושוב אני מנסה להיות הכי, לתקן את האתמול אם אפשר. 

בסופו של דבר, כל מה שאני רוצה זה להיות מאושרת. 

אני בנאדם אופטימי בסך הכל, ויש לי הרבה תקווה. אולי יותר מידי תקווה. 

מעניין באיזו הרגשה אלך לישון מחר

יש מה לצפות. 

ירדן