רגע, מה?

ידעתי שייקח לי זמן, וצדקתי. אני עדיין לא מאוהבת בו, אבל אני מרגישה שהנה זה מתחיל לקרות. יש לו הרבה פנים, חלק מהם אני עד לא מכירה, עם חלק בקושי החלפתי מילה. יש מקומות שאני מרגישה בהם כלכך בנוח ואז פתאום משהו קורה ומתהפך ואני מרגישה הכי בודדה בכל העולם אפילו שאני איתו. הוא אידיאליסט, מאמין בסוציאליזם ושוויון ערך האדם; אין לו כוח לשטויות חסרות תכלית אבל לפעמים הוא הכי שטותניק שיש. הוא חושש מהעתיד, כמוני. קצת מתוסבך עם עצמו, אבל ככה זה כשיש לך הרבה פנים בתוך אישות אחת. אני יודעת שיהיה לי טוב איתו, אבל לפעמים אני חוששת ואז רק מקווה שיהיה לי טוב. אני רוצה להיות חלק ממנו, מהחיים שלו, למצוא את המקום שלי אצלו בחיים. רוצה שיאהב אותי בחזרה ויראה לי את זה. רוצה שיתן לי את החופש להיות עצמי. עוד לא הגענו לשם, אני והוא, זה תהליך. ואולי אמצא את עצמי עוד שנה מאוהבת בו עד כלות הנשמה ולנצח, כמו שרק אני מסוגלת להיות.

גרעין שלי יקר, קבוצה שלי. רק התחלנו. ואמן שזאת תהיה שנה מטורפת וטובה ומלאת אהבה וצחוק ושיתוף. מתחילה לאהוב אותך באמת. 

ירדן