רגע, מה?

יש בדיחה כזאת בנוער העובד והלומד על בוגרי התנועה ואנשים בשנת שירות כמוני שהם תמיד מסבכים כל דבר, תמיד התשובה שיש להם היא "זה מורכב".

אני? אני בכלל אוהבת לפרק. לפרק את המורכב לחתיכות שאפשר ללעוס ולבלוע, להגיע ליעד סביר אחרי יעד סביר אחרי יעד סביר ובסוף לחבר הכל ולהבין את המורכב.

תראו, הכל באמת מורכב.

נניח, יש פונקציה בפלאפון שלי שלבד הוא מגלה מה הבית והעבודה ואז במסך הזה שגוררים למטה הוא תמיד אומר לי כמה זמן יקח לי להגיע ברכב לעבודה כשאני בבית ולבית כשאני בעבודה.

מורכב.

לך תסביר עכשיו שהבית שלי בנקודה a, אבל המקום שבו אני גרה ביומיום הוא b והוא לא באמת בית, והעבודה שלי היא לא עבודה. כלומר כן, זה המון עבודה לעשות מה שאני עושה אבל להתייחס לזה בתור עבודה זה...לא מייצג את רמת המורכבות של זה.

אני יכולה לצאת מהגדרות ברירת המחדל, אבל למי יש כוח להתעסק בזה עכשיו.

זה נניח גם מורכב. כי זה לא שאין לי זמן. זה לא שיש לי דברים טובים יותר לעשות. כלומר, יש לי. למה אני לא עושה אותם?

זה מורכב, אתם רואים. ולפעמים אי אפשר לפרק את זה. או ש..יותר נוח לי שלא. מורכב. 

תכונה מיוחדת שיש לבני האדם- להכיל בתוכם את כל המורכבות הזאת ולהמשיך לחיות ככה.

ירדן