רגע, מה?

זכות הבחירה זה דבר קשה. קודם כל, זאת אחריות. כשבוחרים מפלגה אז צריך לדעת למה נותנים את הקול, הקול הוא כוח. אבל מניחה שאכתוב על הבחירות במועד אחר.

אז, זכות הבחירה. קצת אמביוולנטית לגבי זה. מצד אחד, יש לי את הזכות לבחור, לי ספציפית, במקומות בהם לרוב האנשים אין. אז יכולתי לבחור לאיזה תיכון ללכת ויכולתי לבחור אם לצאת לשנת שירות או לא ואני אוכל לבחור אם להמשיך בתנועה אבל זאת בחירת המשך לבחירה הנוכחית- אם להתגייס או לא.

כן, נפלה בחלקי זכות הבחירה שלרוב האנשים בגילי אין. אבל אני צריכה לבחור להתגייס, וזה אומר לנדנד בטלפון ולשלוח מסמכים ולרדוף אחרי הצבא ואני צריכה לבחור עכשיו.

אבל בחירת ההמשך היא היותר משמעותית בעיניי. אם אני מתגייסת אז לאן, אבל בעצם לב הדילמה הוא האם אני רוצה להמשיך בתנועה או שלא. וגם זאת החלטה שאי אפשר לזרום אליה, צריך לפעול בשבילה. אז יש לי את יכולת הבחירה וזה קשה. וסוף השנה מתקרב ואם לא אפעל בקרוב אז יוחלט בשבילי- אני לא אתגייס וסביר להניח שלא אמשיך בתנועה.

אז מה אני רוצה? אולי אוכל להמשיך בתנועה בלי להתגייס אבל זה בלי הגרעין שלי אז מה זה שווה. ונמאס לי לרדוף אחרי הצבא. וסביר להניח  שאהיה בתפקיד שלא ימצה את היכולות שלי.

אני חייבת לעשות את הבחירה... אני שונאת שזה ככה, החלטה אחת שתשפיע על הארבע חמש שנים הבאות שלי והחלון שבו אני יכולה לבחור הולך ונסגר.

מה לעשות???

בפנים אני חושבת שאני לא אתגייס. שתסתיים השנה הזאת ו..ואני אולי אעבוד קצת, יעסיק את עצמי קצת ולפני גיל 20..אוניברסיטה. זה מרגיש לי כמו גורל. אבל כרגע זה לא! פשוט לא. יש לי את הכוח בידיים לשנות נתיב בחיים שלי, ללכת לאנשהו. ואני יודעת שבשני הדברים יהיה לי טוב. אז.. החלטה. בחירה.

מרגישה כמו באפקט הפרפר, לאזאזל.

ירדן.

יש לי את הנטייה להשאיר דברים ובמיוחד בחירות לרגע האחרון. אניחוששת שהפעם זה לרעתי.