רגע, מה?

היום הייתי בקניות בסופר ודילגתי עם העגלה.

התחלתי לעבוד בצומת ספרים שזה אחלה כי איכשהו הזמן עובר לי מהר וכולם נחמדים ואני לומדת לאט לאט, לעבוד עם אנשים זה משהו שדורש ניסיון וגם להכיר את החנות ואת הספרים זה משהו שדורש ניסיון. 

בכל אופן, הולך ממש טוב, ואני מוצאת את עצמי מדלגת עם עגלות בסופר.

אני כן צריכה להתחיל לעשות דברים חוץ מעבודה, והחדר שלי שבאמת מלא בדברים מהיסודי הוא אחלה סיפתח לזה. חוץ מזה חשבתי על רעיון מטורף של להרשם לסטודיו c או להתחיל לטפל בערמות כביסה שמצטברות בבית שלי. 

למען הסר ספק וכדי לתעד את העניין, צהל ירד מהפרק. אני חושבת שהתגובה שאני הכי אוהבת לעניין הזה היא “לא הפסדת כלום“ או “כיף לך” אבל יאמר לזכותי שבאמת ניסיתי. גוף מטומטם וחלוד ובירוקרטי.

אז הנה אני, מתמודדת עם החיים עצמם. לימודים? אולי. המשך קריירה בנוער העובד והלומד? ייתכן. אבל הכל על מי מנוחות, גם הדילמות הקשות יותר, ויש כאלה- בעיקר לגבי העתיד, הדבר המפחיד הזה שצריך להתכונן אליו בלי שיש דרך לעשות את זה.

בינתיים, תנו לי רק לדלג בסופרמרקטים ולחייך לעצמי.

תודה