ואז זה הכה בי. לא כמו רעם ביום בהיר אלא יותר כמו ההרגשה הזאת שאת מחפשת שעה משהו ואז מצאת אותו מול העיינים שלך.
אני צריכה תחביב.
לכולם יש תחביב: ליאור עם הקרוספיט ויוני עם הפילאטיס והדר עם הצילום ואיילת עם הכדורסל וארז עם אקטיביזם להטבי ומבוכים ודרקונים.
אני? אני אוהבת לקרוא וזה תמיד היה ב“רשימת התחביבים“ שלי, כל פעם שהיו שואלים אותי עליהם.
אבל עכשיו...עכשיו צריך משהו חדש ומגניב, במיוחד אחרי שהתחלתי לעבוד בצומת ספרים ואז ככל שאני קוראת יותר אני נהיית עובדת טובה יותר.
כמות האפשרויות מדהימה.
ספורט? בישול? אומנות? כתיבה?
אולי אלך ללמוד ערבית. או שאלך לתפירה. אולי שניהם.
אני זוכרת שדיברתי עם דודה שלי ואמרתי לה שאני לא רוצה להתחיל לימודים גבוהים כרגע כי אין לי מושג מה אני רוצה ללמוד בכלל. אז היא אמרה שבסדר שאני לא יודעת וצריך להתנסות ולגלות.
אז לעבוד בחנות ספרים זה לא מספיק. אם אני רוצה לדעת אני צריכה לנסות. ואני רוצה לנסות הכל.
איך לא קלטתי את זה עד עכשיו?