רגע, מה?

הוא באמת נחמד, חבר של אמא. אני מחבבת אותו. הוא מקסים ונחמד ומראה לי המון אהבה בחזרה. באמת. אחלה בחור. בערך מה שרציתי בשביל אמא שלי כשהיא הייתה עם האנטיפת הנכה ריגשית הקודם. אין לי שום סיבה להיות רעה אליו, אז אני לא.

ועם כל האהבה פשוט ממש קשה לי. באמת. 

אני רק רוצה את אבא שלי. זה נהיה כלכך קשה בזמן האחרון, אני בקושי מסוגלת להכיל את זה יותר.

תמיד אמרתי שיש הרבה דברים שהם טריגר בשבילי. ילדות עם אבות ברחוב, בדיחות על אבות, כאלה שבאים אליי לחנות ומחפשים ספרים לילדים שלהם, הכל. אבא שלי, הוא בכל פרט קטן בחיים, מסתתר בין מדפים, חיוכים וחלומות.

פעם זה פחות השפיע עליי. בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי דומעת באמצע היום. 

אני מתגעגעת אליו כלכך. אני צריכה אותו כלכך, ואני בקושי זוכרת אותו. עצוב נכון?