רגע, מה?

זה קצת מציק לי שאחרי שלמדתי המון על העולם הזה בשנים האחרונות, אחרי שלמדתי להסתכל על הכל מנקודת מבט פמיניסטית/ הומנית/ יצירתית ועוד כמה, כשאני לבד מול המראה אחרי המקלחת אני עדיין חולמת על להיות דוגמנית.

כלומר, באמת?

אני מניחה שזה מין רצון כזה להרגיש שאוקיי, התקבלתי. לקבל פידבק חיובי או משהו כזה.

זה בסדר. מי לא רוצה פידבק? 

זה ישאר בגדר חלום. חלום שלא עושים איתו כלום הוא בקושי משאלה. סוד של הלב.

אם בחלומות עסקינן, אני חושבת שככל שהזמן עובר אני נסחפת יותר לכיוון השגרה. שגרה יכולה להיות דבר טוב אבל אין מטרה, עדיין. אני מרגישה את עצמי מתנוונת, לאט לאט ובקצב בטוח. 

אני עדיין לא יודעת מה לעשות. אבל אני מאמינה שזאת תקופה. מי יודע איפה אהיה עוד שנה, סף 2017. מקווה שבוגרת יותר, חכמה יותר, אהובה יותר, החלטית יותר.

א-מן.

שתהיה שנה מצוינת לכולם. מלאה באושר, אהבה וקבלה.