רק מילים יכולות לבטא כמו שצריך את הכל. הרבה דברים יכולים לבטא רגשות או רצונות אבל רק מילים, רק מילים הן מדויקות עד לסנטימטר האחרון, רק עם מילים אפשר לבטא את היש ואת האין ואת מה שארצה ואת מה שאני לא מוכנה לעשות.
תקשורת. אני מאוד ברורה לעצמי. הפיתולים במוח וברגש מופו כבר מזמן, ולעצמי הכל ברור, איפה הגבול, מה מותר ומה אסור.
אבל רק אני מבינה את עצמי ככה, בלי מילים. אם לא היו מילים לא הייתי מצליחה להגיד כמעט כלום.
ובמשך המון זמן, זה היה מאוד פשוט, או לפחות ככה חשבתי. הייתי בטוחה שאני שולטת במילה, שהרגש והמילים מחוברות בקשר חזק מאין כמוהו, שגם אם המשפט לא מנוסח הכי טוב, או ברמה הכי גבוהה- בסופו של דבר מה שאני רוצה הוא מאוד ברור.
הבנתי שיש חוויות שאני מסוגלת לבטא טוב, ושיש מחסומים שאני עוד צריכה להתגבר עליהם. בושה, מבוכה, אשמה, הרצון לרצות את הסובבים אותי- כל אלה תוקעים מקלות בגלגלי המילים שלי, עד שקשה להבין מה אני רוצה ולמה. והכי גרוע- הם מונעים ממני להבין את עצמי. מסתירים ממני את האמת. מסתירים ממני את הדרישה לא לוותר על עצמי בכל מצב נתון, דרישה שלפעמים אני שוכחת לדרוש מעצמי. ואנשים פוגעים בי כי הם לא מבינים שזאת פגיעה. או שאני שמה את עצמי במקום השני בלי שארצה. או שאין לי אומץ להגיד לא.
מילה כל כך פשוטה ולפעמים כל כך קשה להוציא אותה מהפה.
הייתי בטוחה שלדבר זה קל. שלי אין בעיות בתקשורת. שאני יודעת. שאני מסוגלת להביט בעיניים ולהגיד את הלב שלי, ולהסביר אותו באמת, על כל נפתוליו.
אבל החשיפה הזאת, שהיא עירום אמיתי בעיניי, עוד לא נוחה לי; ולפעמים אני תוהה כמה עוד דברים לא נעימים יקרו לי עד שהיא כן.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
