רגע, מה?

אני צריכה את החברים שלי. עכשיו יותר מכל פעם.

הם יבואו, אם לא אקרא להם?הם יבינו את הרמזים האלה, שנראים לא משמעותיים? הם יבואו, אם אפול לדיכאון כמו בחופש הגדול?

כנראה שלא, ויש לזה תקדימים.

כן, הייתי בדכאון. אשכרה, בדיכאון. אנשים אומרים על כל דבר קשה בחיים שלהם" יואו, איזה דיכאון", אבל כשאתה מגיע למצב הזה, אתה לא מבין.

מזל שתפסתי את עצמי בידיים.

בהיותי חנונית טיפוסית ילדת המאה ה-21 ואחת, וממש אוהבת את הביטוי "wait, lord google is calling me", גיגלתי דכאון.

הגעתי לדכאון נעורים, או משו כזה.

משפטי ההכללה האלה תארו מעולה את החיים שלי.

חוסר רצון לצאת, בעיית שינה.

לא ראיתי אדם שהוא לא משפחה במשך שלושה שבועות. הייתי הולכת לישון בארבע, חמש בבוקר, לא בגלל שלא רציתי אלא בגלל שלא יכולתי.

אבא היה שם. הייתי מנסה להזכר בקולו בכל לילה, ללא הצלחה, והייתי בוכה. נרדמת לחמש דקות, מתעוררת, שומעת (כן, שומעת, לא התבלבלתי) ספר, ואולי בחמש וחצי אם היה לי מזל הייתי נרדמת.

אף אחד לא בא להציל אותי מעצמי.

אלוהים, אני מצפה יותר מידי.

ואולי לא?

איך זה אמור להיות? אני לא יודעת.

יצאתי מזה. זה מאחורי.

דיברתי עם אמא שלי, זה היה ערב מלא דמעות. ביקשתי טיפול פסיכולוגי.

יום אחרי זה אמרתי שמספיק. לקחתי מחברת ועט, וכתבתי חמישה דברים שאני עושה מחר.

עמדתי בכולם.

יום אחרי, הציעו לי בהצעה ספונטנית לבוא ליום עבודה בפארק הקופים.

כל החושים שלי צעקו לי "לאאאא!!" אבל אני אמרתי כן

אח"כ אמא אמרה לי שאולי אפשר בלי טיפול פסיכולוגי.

אמרתי בסדר, כי אם הולכים לפסיכולוג ולא נפתחים, זה כמו לזרוק את הכסף לזבל, ואני לא בנאדם שנפתח בקלות כזו.

דיברתי על זה עם ירין ביום ההוא.

בדיעבד, הוא רק עשה את המצב גרוע יותר, זה לא באשמתו, יש דברים שהוא לא מבין, גם אם הוא חושב שהוא מבין, וזה בסדר.

בעצם, כל הפוסט הזה זה בגלל שאני לא מסוגלת לשמור על קשרים כמו שצריך, וזה ממש מדכא אותי.

לא עם מאיה, לא עם הדר, לא עם החברים מהמחנה.

כשעפרי תעבור, אחרי חודשיים נהיה זרות זו לזו, כי גם ככה אנחנו לא בקשר חזק כזה

טוב, הפוסט דיכאון הזה דיכא אותי. אין לי כוח להמשיך איתו. בתכלס שיש לי אחלה של חיים, חוץ מזה שאני חצי יתומה. הבלוג הזה הוא בעצם הפח זבל של החיים שלי.לחטט בו זה כמו לחטט בזבל שהוא בעצם כל הדברים הרעים שקרו לי בחיים.

פאק, ירדן, את בת 14 וחצי.

הוי כן, וזה בדיוק מה שמדאיג.

i feel awkward when i want to talk to them. it's not supposed to be like that.

i guess it's the physical distance between us. i don't know anything about what's going on in their lifes. maybe i

was naive when i thought i'll keep in touch with everybody...and i can't expect enything. i'm here and they're so,so far away, we can't see each other,  we can't really talk on the phone. is that what i call "friendship?"its not my fault and not their fault...i was lucky to live with them for two weeks,but i have to face it- i cant be anything to them when i live 19 hours of flight from them.

i'm not mad. maybe a little bit disappointed.

i can't live in two places,i cant keep in touch only with facebook,sorry.

i'm not sure i'll come back next year.

oh god, i miss them (and everything)so freaking much.

i can't to enything.

fantastic

good night,

dennie.

we're bonim 2010, here we go!

(always bring a smile upon my face)

this is me, forgotten behind.

. because im here.like said',i can't expect anything and i'm not expecting anything

"שימו את ירושלים בירדן כי לא צריך את טדי ולא את בית"ר לא ת'כותל לא תכנסת כי כל דבר בעיר הזאת הוא מיותר גם כשמתחתנים פה הרצפה קורסת שימו את ירושלים בירדן לה לה לה לה לההההה"

זה היה הסטטוס של חברה שלי. שיר ציני לחלוטין מהמגרשים של הפועל ת"א.למרות זאת, המשפט וחצי הזה גרר התכתבות מקוממת, בהמתית של 80 תגובות, של אנשים שמאלניים כמו חברה שלי שאשכרה נלחמו מול כמה ילדים מפגרים וימניים מהשכבה שלי. אני לא קוראת להם מפגרים כי הם ימניים, אני קוראת להם מפגרים כי הם לא יכולים לכתוב ולא יכולים לכתוב תרוץ יותר טוב מאשר "מה את כותבת דבר כזה, תתביישי לך, את יהודייה"

תנו לזה לדבר בעד עצמו, אני אתערב אח"כ:

למרות שהלוות לי את הספר בספרות אני חייב לפתוח את הפה שלי ולהגיד לך מה אני חושב על הקבוצה המזדיינת שלך ועל הדעות המסריחות והמפגרות שלך,את לא מבינה כלום מהחיים שלך אם את אומרת לחלק את ירושלים.. שיהרגו אותי ואת כל המשפחה שלי ולא יחלקו את ירושל...ים שישרפו כל ארצות ערב שאחמדינג'ד יתלה בישראל בכיכר רבין. אני לא סובל את הערבים ששונאים את ישראל ופועלים נגדה אבל אין לי כלום מול אלה שעוזרים לנו. אני עדיין מעריך אותך וחושב שאת אחלה ילדה למרות הדעות המפגרות שלך אבל ככה את וככה גדלת ואת תראי שיבנו את בית המקדש השלישי וישרפו את אל אקצא את תראי שלא היית צריכה לחשוב כמו שאת חושבת עכשיו.

מישהו: את לא מימתביישת?
יא כופרת , מה זה להביא את הכותל , את אחד המקומות הכי קדושים בארץ , מה את נאמצית? מה זה לתת לירדן , לכי לכי לגרמניה , את יודעת כמה אנשים מתו בישביל המקום הזה ועכשיו את אומרת להביא אותו לירדן , באמת במיקומך , הייתי מיתאבד אם ה...מחשבה הזאתי הייתה עולה לי לראש

(כ"כ הרבה טעויות כתיב, אפשר להשתגע)

מישהו אחר: "אני לא מבין למה אנשים לא קולטים שהשיר הזה הוא בדיחה"

אם היו קולטים שהשיר הזה בדיחה זה היה חוסך כ"כ הרבה

אין לי בעיה עם התגובה שלה:" וואו , אני לא יודעת מה חשבת שרשמת את הסטטוס הזה , ואיך החברים החביבים שלך הגיעו לכל הדעות האלו , אבל את יהודיה , וגם אם את לא אוהבת את זה זה חלק ממך , לנצח . לא מעניין אותי טדי , אבל הכותל ? אחד המקומות היחידים בעולם שיש ליהודים ואת רוצה לוותר עליו בשביל מי ? בשביל האויב , שהרג כ"כ הרבה אזרחים מהמדינה שלך על שטוית ? וואלה שאין לי בעיה עם ערבים , ערבים טובים , אבל מכא ועד לתת את הכותל יש גבול .. תתביישי ..

(אולי חוץ מהמילה האחרונה. אבל לפחות יש פה טיפת הגיון. ובלי שגיאות כתיב.)

ולבסוף אני, חייבת להתערב. זה עוד יהרוג אותי בדקירות סכין:

"מממ, ראיתי את הסטטוס הזה כשכתבת אותו וחשבתי לעעצמי:"וואו, בטוח הולך להפתח פה דיון ארוך של עפרי ועוד כמה נגד אנשים מהשכבה..."
ותראו איזה פלא, צדקתי!
יודעים מה?
איש איש באמונתו יחייה ותפסיקו לריב כי זה לא מוביל לכלום."

ומישהו הגיב לי! (וחשב שאני בן><"):

ירדן זה "צדיק באמונתו יחייה" אל תעוות משפטים
(פונה למי שכתבה את הסטטוס) אוליי את לא יודעת אבל השיר הוא על נושא מאוד רגיש של אסון ורסאי ולא צוחקים על כאלה דברים כי להיות נאצים כמו גל קלובוסוקי הבן זונה זה לא עוזר לכלום בחיים
אז תעשי לעצמך טובה ותבוררי מילים לפ ניי שאת כותבת אותם

אז כתבתי:

אלי- אני בת.><"
"צדיק באמונתו יחיה" כתוב בתנ"ך,
איש איש באמונתו יחיה זה יותר "חדשני", שוויון זכויות ודמוקרטיה- שלכל אחד יש את האמונה שלו גם אם הוא לא מה שנחשב צדיק.

והכל בגלל סטטוס ציני אחד.

למה אי אפשר לקבל ת'דעות אחד של השני? למה?

למה זה צריך להגיע למצבים כאלו?

תהיו ימניים, לא אכפת לי. אבל תקבלו שיש אנשים עם דעות שונות.

אז היא כתבה את הסטטוס הזה, והוא ממש לא פוליטיקלי קורקט. אבל כינויי גנאי וקללות? כבר חשבתי שעברנו את זה.כנראה לעולם לא נעבור.

עצוב לי.

אני גרה ליד נתב"ג, וכל יום אני שומעת את רעש המטוסים שטסים למקום רחוק.

אני כ"כ רוצה לעלות על אחד, להתרחק מפה.מדינת ישראל לא טובה לי. כאן גדלתי, והארץ יפייפיה, אבל "השכנים אינם נאים בעיניי"

אני מקווה שזה ישתנה. חבל.

לילה טוב, ירדן

(הגברת המודעות לקבלת השונה- אולי זה גדול עלינו?)